בש"פ 2988/02 חוג'יראת אחמד נ. מדינת ישראל

1.לפנינו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 07.03.02 מפי השופט ר' שפירא, לפיה נדחה עררו של העורר על מעצרו עד תום ההליכים בתיק 1346/02 בבית משפט השלום בעכו.

2.כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, וכן הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק. מכתב האישום עולה כי ביום 21.02.02 תקף העורר, יחד עם שני אחרים, שני שוטרים שהיו בסיור שגרתי בחורשה הסמוכה לצומת "המוביל". העורר תקף את השוטר באופן שדקר אותו בכף ידו השמאלית באמצעות בקבוק בירה שבור, שעה שהנאשמים האחרים באירוע היכו את השוטרים בידיהם ובאמצעות אבן.

3.בית משפט השלום קבע כי מעיון בחומר החקירה ניתן ללמוד כי הפגיעה בידו השמאלית של השוטר חודרנית ועמוקה ואין לקבל את טענת הסניגור כי מדובר בפציעה שיטחית. עוד קבע בית משפט השלום כי קיימת עילת מעצר שמשתקפת מהתנהגותם האלימה והמסוכנת של המשיבים, אשר לא נרתעו מלתקוף שוטרים במדים שהיו במהלך ביצוע תפקידם. עוד ציין בית המשפט כי לעורר עבר פלילי בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי ותקיפה חבלנית. בית משפט השלום סבר כי אין מקום לחלופת מעצר לאור נסיבות האירוע, אופן ביצוע העבירה ועברו הפלילי של העורר. בית המשפט המחוזי, אליו הוגש ערר, אישר את קביעת בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי העורר היה שיכור בעת האירוע. בית המשפט המחוזי סבר כי העבירה המיוחסת לעוררים מעידה על מסוכנות, וכך הוא אומר:

מי שתוקף באמצעות בקבוק שבור ואבנים וכן במכות אגרוף שוטר המופקד על אכיפת החוק מעיד על עצמו כי הוא מסוכן. הסיכון שבהתנהגותו אינו סיכון ערטילאי אלא סיכון ברור הן כלפי השוטר והן לביטחון הציבור כולו. פגיעה בשוטר אינה רק פגיעה באדם כפרט אלא פגיעה בנציג החוק המשרת בהגנה על החברה כולה, בהתאם, הפגיעה בשוטר מהווה פגיעה בכלי ההגנה של החברה שומרת החוק ומגלמת סיכון לביטחונו של כלל הציבור.

מסקנתו של בית המשפט המחוזי הייתה כי בשל עברו הפלילי של העורר, ובשל טיב העבירה ונסיבותיה אין להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

4.בערר לבית משפט זה טוען בא-כוח העורר כי הערכאות הקודמות לא נתנו את המשקל המתאים לעובדת היות העורר בגילופין. כן טען כי חלקו של העורר בתקיפה היה זעום וכי מדובר באירוע חד פעמי ללא תכנון מוקדם. כן טוען בא כוח העורר לאפליה בין הנאשמים בשל העובדה כי נאשם אחר שוחרר למעצר בית. לבסוף, מעלה בא-כוח העורר את נסיבותיו האישיות של העורר שהוא אב לארבעה ילדים וסובל ממחלת עור כרונית. על רקע דברים אלה מבקש בא-כוח העורר לשחררו לחלופת מעצר.

5.בדיון לפני חזר בא-כוח העורר על עיקרי הדברים. לעומתו, טענה באת כוח המדינה כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר בשל מסוכנותו העולה מטיב העבירה ומכך שהוא משתמש באלכוהול. כן הצביעה על עברו הפלילי של העורר.

6.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, ושמעתי את טיעוני בעלי הדין הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, לפיהן יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

אי לכך, הערר נדחה.