פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בש"פ 97 /
2999
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העורר
:
נבואני אחמד
נגד
המשיב
:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי
בנצרת
מיום 1.5.97 בב"ש 253/97
שניתנה
על ידי כבוד השופט י' אברמוביץ'
תאריך
הישיבה: ט"ז באייר תשנ"ז (23.5.97)
בשם
העורר: עו"ד אהוד בן יהודה
בשם
המשיבה: עו"ד יהודה ליבליין
החלטה
העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, וקשירת קשר לביצוע פשע. בית-המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל כך הערר שלפני.
בא-כוחו המלומד של העורר, עורך-דין בן יהודה, טוען כי אין בתיק המשטרה ראיות לכאורה לביסוס האמור בכתב-האישום. אינני מסכים לטענה, ואני מסכים להחלטתו של בית-משפט קמא כי "מכלול הראיות שבתיק התביעה... מצביע על כך שיש יסוד ממשי לטענות התביעה, וכי הסם יובא לארץ מלבנון בעקבות הזמנתו של המשיב ולאחר שהנושא סוכם עמו". כבכל עניין אחר, כך גם בענייננו-שלנו, יכולות שתעלינה אי-התאמות ואף סתירות בין דברי העדים השונים, אך בעיקרם של דברים יש בו בתיק המשטרה כדי לייסד את האישום כנגד העורר.
מוסיף בא-כוח העורר וטוען, כי אין ראיות נגד העורר אלא לעניין קשירת קשר לביצוע פשע; כי העונש על עבירה זו הינו 7 שנות מאסר; כי הסמכות לדון בעבירה נתונה לבית-משפט השלום; וכי על-אף-כל האמור הוגש כתב-האישום לבית-המשפט המחוזי. טענת העורר היא, איפוא, כי בית-המשפט המחוזי - אשר אליו הוגש כתב-האישום - נעדר סמכות לדון באישום, ומכאן שראוי הוא שישוחרר ממעצר.
על טענה זו אשיב בשני אלה: ראשית לכל, העורר מעורב בעיסקת הסם עד כי ניתן לראותו, לכאורה, כמבצע בצוותא של העבירות האחרות המצויות לכל הדעות בסמכותו של בית-המשפט המחוזי. שנית, קשירת הקשר היא בבחינת "עסקה אחרת" כהוראת הדיבור בסעיף 13 לפקודת הסמים [נוסח חדש], התשל"ג1973-, ועבירה זו מצויה בסמכותו של בית-המשפט המחוזי. ראו והשוו: ע"פ 214/84 חוזה , פ"ד לט(2) 190.
אשר לחלופת מעצר, המדובר הוא בהסכם להספקת 10 ק"ג חשיש, וכמות גדולה זו של סם מסוכן מעלה כי שיחרורו של העורר ממעצר עלול לסכן את שלום הציבור.
דבר אחרון: כתב-האישום הוגש ביום 9.4.97, ושמיעת משפטו קבועה כיום לימים 25.9.97 ו14.10.97-; לאמור: יודעים אנו כי יעברו למעלה משישה חודשים ושמיעת המשפט לא תסתיים. והנה, דבר המחוקק כיום הוא כי "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה מצטרפת כדי 6 חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת-דין, ישוחרר ממעצר בערובה וללא ערובה" (סעיף 61(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- כנוסחו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון), התשנ"ז1997-). אכן, על-פי הוראות סעיף 61(ב) ניתן להורות על הארכת מעצר מעבר לאותם שישה חודשים, אך דומה כי חייב בית-המשפט לעשות ככל יכולתו מראש
כדי שלא תידרש הארכה. בענייננו-שלנו - יודעים אנו כיום בביטחה כי תידרש הארכה. ראוי איפוא כי נשיא בית-המשפט המחוזי בנצרת יתן דעתו לדבר, ואני מורה כי העתק החלטתי זו יועבר לידי כבוד הנשיא אברמוביץ'.
אני מחליט לדחות את הערר.
היום, ט"ז באייר תשנ"ז (23.5.97)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
01 G .97029990