בש"פ 3/09 רפי אוחנה נ. מדינת ישראל

1.

הערר שבפניי מופנה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ג' נויטל) לדחות בקשה לאפשר לעורר, הנתון במעצר בית מלא, לצאת לעבודה.

2.

העורר, שהינו עורך דין, עומד לדין יחד עם נאשמים אחרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כתב האישום הוגש נגד 24 נאשמים והוא מחזיק 22 אישומים. על פי הנטען בכתב האישום היה העורר חבר בכיר בארגון פשיעה. ארגון הפשיעה עסק, בין השאר, בסחיטה של אנשי עסקים. עם הגשתו של כתב האישום נתבקש בית המשפט לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים, ביניהם גם את העורר, ואכן הוחלט כי העורר ייעצר עד תום המשפט. לאחר כשנה מתחילת המעצר שוחרר העורר לחלופת מעצר על פי החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 19.3.08. בהחלטה נקבעו תנאי שחרור, ביניהם מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני.

3.

כארבעה חודשים לאחר השחרור עתר העורר לאפשר לו לצאת לעבודה. בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 22.7.08. ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה ביום 3.8.08.

בהחלטה (של חברי השופט י' דנציגר) נאמר, כי "בשלב זה" אין הצדקה להיעתר לבקשה. חלפו מספר חודשים והעורר פנה שוב בבקשה להתיר לו לצאת לעבודה. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג' נויטל) דחה את הבקשה ביום 28.12.08. בגדרה של אותה ההחלטה אף נקבע כי העורר יהיה רשאי לצאת למה שכונה "התאווררות" פעם אחת בשבוע למשך שעתיים. הערר מופנה נגד החלטה זו.

4.

התיק הפלילי המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב הינו תיק מורכב, זאת הן לאור אופי האישומים והן לאור מספרם הרב של הנאשמים. נאמר לי על ידי ההגנה, כי צפוי ששמיעת הראיות תסתיים בעוד כ-10 ימים. פרוטוקול הדיון משתרע על כ-7000 עמודים. ברור על כן, כי יחלפו חודשים לא מעטים עד שתינתן הכרעת הדין.

5.

אכן, ככל שחולף זמן רב יותר מאז הגשתו של כתב האישום והמעצר המקורי קיימת הצדקה הולכת וגוברת להקל בתנאי השחרור. עם זאת, בהתחשב בעובדה שטרם הסתיימה פרשת הראיות, והואיל והעורר חייב להיות נוכח בבית המשפט, איני רואה סיבה להקלה בתנאי השחרור לעת הזו, ככל שמדובר בבקשה ליציאה לעבודה. זאת ועוד, מן החומר שבפניי אין זה ברור מה מהות העבודה שבכוונת העורר לעבוד בה. התסקיר האחרון של שירות המבחן מיום 18.11.08 מדבר על יציאה לעבודה בפיקוחו של אדם מסוים (אליהו טל), שהינו בעל מסעדה בתל-אביב. אין נתונים מספיקים בתסקיר לגבי מקום העבודה ושעות העבודה. במצב דברים זה נראה לי, כי הדרך שיש ללכת הינה זו: לאחר שתסתיים שמיעת הראיות ויהיה צפי בכל הנוגע לתקופה הנדרשת להגשת הסיכומים, יוכל העורר להגיש בקשה חדשה בעניין יציאה לעבודה תוך פירוט מלא של מקום העבודה ושעות העבודה. בית המשפט המחוזי ידון בבקשה ויחליט בה על פי מיטב שיקול דעתו. לא מצאתי לנכון להתערב לעת הזו בהחלטה לאפשר "התאווררות" רק פעם אחת בשבוע. ניתן יהיה להעלות אף עניין זה בבקשה שיש להניח שתוגש לאחר סיום שמיעת הראיות.

6.

לפיכך הערר נדחה בכפוף לאמור לעיל.