בש"פ 300/16פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' כהן ) מיום 22.12.2015 שבה נדחתה בקשתו של העורר להקלה בתנאי השחרור. בקשתו היתה לביטול התנאי של איזוק אלקטרוני ולכך שיינתן לו היתר לצאת לעבוד כמנהל מחסן בחברת ג'י. בי. גולד בע"מ בלוד בימים א-ה בין השעות 09:00 עד 17:00 וביום ו' משעה 09:00 עד השעה 13:00, בנוסף ליציאה לשלוש שעות תפילה מדי יום, שהותרה לו בעבר.

עבירות המין המיוחסות לעורר הן חמורות; משפטו בעיצומו. על-פי כתב האישום בוצעו העבירות בין השנים 1997-2005 באחייניתו. בשלהי שנת 2014 הגיע העורר מארה"ב ארצה, נעצר, והועמד לדין. כשלושה חודשים שהה במעצר, לאחר מכן שוחרר לחלופה במירון, עם איזוק אלקטרוני, פיקוח אנושי וערבויות כספיות. הותר לעורר לצאת מדי יום לתפילות למשך 3 שעות. כעבור 3 חודשים, בעקבות בקשתו לעיון חוזר, ניתנה החלטה שעל-פיה עבר לגור בדירה בראשון לציון עם רעייתו וילדיו שעלו ארצה. בית המשפט המחוזי לא ראה אז להקל בתנאים האחרים, וכך גם בערר לבית משפט זה, בעיקר משום שהמתלוננת טרם סיימה להעיד. בחודש נובמבר 2015, לאחר שהמתלוננת סיימה להעיד שב העורר וביקש עיון חוזר על מנת שיוּתר לו לעבוד במחסן ספרים בלוד בפיקוח מעסיקו, ועוד ביקש להקל בתנאים ולבטל את האיזוק האלקטרוני. בית המשפט המחוזי התרשם לחיוב מן המפקח, ברם, קבע כי הגם שהחשש מפני הימלטות מאימת הדין פחת עם עלייתה של המשפחה מארה"ב לישראל, עדין חשש זה לא חדל מלהתקיים. כיוצא בזה, הגם שהמתלוננת סיימה להעיד, עדיין נשקפת מסוכנות מצדו של העורר בתחום המיני, לפיכך נדחתה בקשתו.

ב"כ העורר טענה בעררה על משך הזמן הארוך שבו מתנהלים ההליכים המשפטיים עד כה, ועל פרק הזמן הארוך שעוד נותר עד לגמר המשפט; על כרסום בראיות; על הצורך הדוחק בפרנסת המשפחה; ועל כך שאין עוד חשש ממשי להימלטות, משקבעה המשפחה את מקום מושבה בישראל, ובהתחשב בכך שהמשיב לא ניצל את תנאי השחרור עד כה לנסיון הימלטות; וגם המסוכנות פחתה עד מאד.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי אין כרסום ממשי בראיות, ומכל מקום לא חל בהן שינוי דרמטי כנדרש בהלכה הפסוקה בשלב הדיוני הזה. בהפנותה לתסקירי שירות המבחן משלבים קודמים, הדגישה ב"כ המשיבה את המסוכנות בתחום המיני, בשים לב גם לכך שמדובר בעבירות מין ברף גבוה, וגם החשש מפני הימלטות לחו"ל עודנו קיים בכלל, ובהתחשב בעונש הצפוי לעורר אם יורשע, בפרט.

מצאתי טעם בדברי ב"כ הצדדים מזה ומזה. מחד גיסא, העבירות שמדובר בהן אכן חמורות, וטבועה בהן מסוכנות. מאידך גיסא, חלפו שנים, הסביבה מוּדעת, העורר מורתע וישנו פיקוח. תקופה לא קצרה מוכיח העורר את עמידתו בתנאי השחרור. במובן זה, ועם עליית משפחתו ארצה, פוחת גם החשש מפני הימלטות. שתי עילות המעצר עודן תקפות אפוא, אך בחלוף הזמן פוחתת עוצמתן.

האיזון בין כל השיקולים מחייב דומני, מתן אפשרות להתפרנס קמעא, כשעל טיב הפיקוח של המעסיק אין עוררין. החלטתי אפוא לאפשר את יציאתו של העורר מבית המשפחה מדי יום בין השעות 09:00-13:00 וזאת לתכלית אחת בלבד – לעבודה במחסן הספרים בפיקוחו של מר אהרון בוקריס. אינני רואה להקל בתנאים אחרים, ובכללם האיזוק האלקטרוני.

אני נעתר אפוא לערר במובן זה שהעורר יוכל לצאת לעבודה כאמור לעיל מדי יום מהשעה 09:00 עד 13:00. על תנאי השחרור שנקבעו בהחלטה מיום 24.3.2015 תיווסף ערבות צד ג' מאת מר בוקריס בסך של 10,000 ₪, וכן גם הפקדה כספית בסך של 20,000 ₪.