בש"פ 301/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע עצר את העורר עד תום ההליכים בענינו, בגדרם הוא נאשם בעבירות כלפי בת-זוגו ובכלל זה באינוסה, תקיפתה והשמעת איומים כלפיה, ובקיום יחסי מין עמה בלא שגילה לה כי הוא נשא HIV . חלק מן המעשים נעשו לעיניהן של בנותיהם הקטנות של בני-הזוג. בהחלטתו קבע בית-המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, והכוונה לגרסה השקרית שמסר בחקירתו, לאמון שמעוררת, מנגד, גרסת המתלוננת, לקביעה הרפואית-משפטית כי אדם שבדמו נגיף ה- HIV עלול, בסבירות גבוהה, להדביק את מי שבא עמו במגע מיני, ולהודעותיהם של אחרים, שבדבריהם יש כדי לתמוך בתשתית הראייתית שלחובת העורר. באשר לסיכון הנשקף מן העורר, קבע בית-המשפט קמא בהסתמך על תסקיר שהגיש שירות-המבחן, כי חלופת המעצר שהוצעה – מעצר בבית הוריו של העורר, אין בה כדי לסלק את החשש מפניו, וזאת בשל מעשי האלימות החוזרים ונשנים בהם היה, על-פי החשד, מעורב וקרבתו של מקום המעצר המוצע לביתה של המתלוננת.

2.

צר לי, אך לא אוכל להצטרף למסקנה זו של בית-המשפט המחוזי הנכבד. אכן, המעשים המיוחסים לעורר הם חמורים. עם זאת, דומני כי עיקרו של סיכון מפניו נשקף לבת-זוגו ולבנותיו, ומאלו ניתן להרחיקו לפרק הזמן הדרוש עד לסיום משפטו. כך הוא באשר למעשי האלימות המיוחסים לעורר, וכך הוא באשר לעובדת היותו נושא נגיף העלול לגרום למחלה מסוכנת. מקום בו ניתן לסלק חששות אלה, יש להעדיף את עקרון היסוד בדבר חירות ממעצר. עם זאת, אך נהיר הוא כי חלופת המעצר שהוצעה איננה מספקת, בשל קרבתו של בית-ההורים, כפי שצוין, למקום מגוריה של המתלוננת. אשר על כן, וככל שיעלה בידי העורר להציע חלופה שאיננה כרוכה בקרבה שכזו, איני רואה מדוע לא ניתן יהיה לאמצה.

3.

הערר מתקבל אפוא במובן זה שהתיק יוחזר לבית-המשפט המחוזי, למען תיבחנה חלופות מעצר נוספות, ככל שיוצעו, וייקבעו תנאים מגבילים. עד להחלטה אחרת, יוותר העורר במעצר מאחורי סורג ובריח.