בש"פ 3018/01 אלי בן אמו נ. מדינת ישראל

1.בחודש פברואר 2001 הורשע המערער בבית משפט השלום בתל-אביב, בביצוען של 6 עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, 2 עבירות של משיכת שיק ללא כיסוי לפי סעיף 432, וגניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(3) לאותו חוק.

בעקבות כך גזר בית המשפט למערער 40 חודשי מאסר ו12- חודשי מאסר על תנאי.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן פסק הדין בערעור. על מנת לתמוך בבקשה זו פירט בא-כח המערער מספר טעמים שמתוכם אמנה את אלה:

א.קיים סיכוי טוב שהערעור על ההרשעה יתקבל, באשר לא התקיים במערער היסוד הנפשי בעבירות אשר יוחסו לו. המערער היה בעת ביצוען של העבירות מכור כפייתי להימורים, והאמין שכספים אותם נטל מהמתלוננים יוכל להשיבם. ועוד נטען, כי האישומים ביסודם הם סכסוכים אזרחיים, ובתור שכאלה המסגרת הראויה לבחינתן אינה הדין הפלילי.

ב.העבירות בוצעו לפני שנים לא מעטות ומאז לא חזר המערער לסורו, כך ששוב לא נשקפת ממנו סכנה, ועל כן עשוי בית משפט של ערעור להקל בעונש, במיוחד לנוכח נסיבותיו האישיות ובמצב בריאותו.

2.אחדים מהשיקולים שעל בית משפט לשקול בבקשה לעיכוב ביצועו של עונש פורטו בע"פ 111/99א, שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2), 241 ואלה הם:

א.חומרתן של העבירות ונסיבות ביצוען.

ב.אורך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם.

ג.טיב הערעור וסיכויי הצלחתו.

ד.עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט.

ה.נסיבות אישיות של הנאשם.

הערעור אשר הגיש המערער לבית המשפט המחוזי, מכוון קודם כל כנגד ההרשעה, אך לאחר שעיינתי בהנמקתה של הכרעת הדין, חוששני שסיכויו של הערעור אינם רבים.

מבחינת אורך תקופת המאסר, דין בקשתו של העורר היה להידחות, שהרי העונש אינו קצר, ומותר להניח כי הערעור יישמע בהקדם. באשר לחומרתן של העבירות, מיותר לומר שזו מופלגת, הואיל ובגין התמכרותו להימורים, פגע המערער פגיעה קשה במי שלא חטאו ונתנו בו את אמונם, ואף זה הוא טעם לדחיית הבקשה הנוכחית.

עם זאת, וחרף האמור, לא סברתי שיש מקום לעמוד בדרכו של העורר למצות את הליך הערעור בעודו מהלך חופשי, הואיל ומאז נחשפה הפרשה חלפו שנים לא מעטות, ואין בידי המשיבה ראיות לכך שהעורר חזר לעסוק בפלילים. נראה לי שבנסיבות אלה, ובערבויות מתאימות ניתן להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של עורר זה, וגם לוודא כי הוא יתייצב לשאת בעונשו.

מכאן התוצאה, שאני מחליט לקבל את הערר, וביצוע גזר הדין ידחה עד לפסק הדין בערעור, ובלבד שהעורר יפקיד ערבויות אלו;

א.ערבות עצמית בסך של 100,000 ש"ח, ומתוכם 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה ולא מוגבלת בזמן.

ב.ערבות צד ג' בסכום דומה.

ג.יוצא צו לעיכוב יציאתו של העורר לחו"ל, ודרכונו, אם יש בידו כזה, יופקד בבית המשפט.

לא ימלא העורר אחר תנאי השחרור, כי אז הוא יתחיל לשאת בעונשו כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי.