בש"פ 3019/01 מדינת ישראל נ. מרדכי פרי

1.המשיב הובא לדין בגין מספר אישומים. בראשון נטען כי במהלך שנת 2000 הדיח קטינה, ילידת חודש ספטמבר 1983, לשימוש בסמים. כמו כן נטען כי במספר הזדמנויות מכר המשיב סמים לאחרים.

באישומים השני והשלישי נטען, כי באחד מימיו של חודש אוגוסט 2000, כפה המערער את עצמו על הקטינה ואנס אותה בכוח, חרף התנגדותה. הקטינה חששה שהרתה כתוצאה מאותו אינוס, ונראה שעל רקע זה ביקשה להתמיד בקשרה עם המשיב. אך כחלוף שבוע חזר המשיב ואנס אותה, וגם הפעם נעשה הדבר בכח.

כתוצאה מאינוסה הרתה המתלוננת, ובסוף חודש אוגוסט 2000 הפילה את עוברה.

על רקע כל אלה הגיעו שוטרים לעצור את המשיב, ולטענת העוררת הוא הגיב בהתנגדות אלימה, ובגין כך יוחסה לו באישום הרביעי עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2.במקביל להגשתו של כתב האישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. באותה בקשה טענה העוררת, כי יש בידיה ראיות להוכחת הנטען בכתב האישום, ובאשר לעילת המעצר הודגש כי המשיב ביצע עבירות מין ואלימות כנגד המתלוננת, מחד, וחטא בעבירות של הדחת קטינה לשימוש בסם מסוכן, מאידך. העוררת סברה שיש באלה להצביע על מסוכנותו של המשיב לציבור, ובית המשפט המחוזי אימץ השקפה זו. בהחלטה מיום 16.01.00 הדגישה השופטת המלומדת גם את עברו הפלילי של המשיב, הכולל עבירות מתחום הסמים, אך הוסיפה שאותה סכנה הנשקפת ממנו אינה מונעת אפשרות לשוב ולשקול בעתיד את שחרורו, ובלבד שהדבר יעשה לאחר עדותה של המתלוננת.

3.בתאריך 18.2.01 סיימה המתלוננת את עדותה, וביום המחרת הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. הפעם הדגישה השופטת בהחלטתה, שאף שסברה בעבר שתשתיתן של הראיות לעניין עבירת הסמים רופפת, השתנה המצב לאחר עדותה של המתלוננת, הואיל וזו העידה לא רק על הדחתה שלה, אלא גם על ביצוען של עסקות סם על ידי המשיב עם אחרים, לעיתים בתמורה ולעיתים ללא תמורה.

במצב זה הוסיפה השופטת המלומדת ובחנה את חלופות המעצר שהוצעו לה, אך דחתה את כולן. היא נהגה כך משני טעמים: האחד התבסס על תסקירו של שירות המבחן, לפיו המשיב מרוכז בעצמו ובצרכיו, ומתקשה להתמודד עם ריסון עצמי. הטעם האחר היה, שכל אותם אנשים אשר הוצעו על-ידי המשיב כדי לפקח עליו אם ישוחרר, נמצאו לא מתאימים לתפקיד זה.

על החלטה זו הוגש ערר, ובית משפט זה הנחה את בית המשפט המחוזי לחזור ולדון בחלופות מעצר שיציע המשיב, אף שהעוררת התמידה בטענתה כי לא יהיה זה נכון לשחרר את המשיב.

בהתחדש הדיון בבית המשפט המחוזי, נעתרה השופטת המלומדת לבקשת המשיב, והורתה על שחרורו בערובה ובתנאים מגבילים, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

4.ערר זה בדין יסודו.

למשיב, אשר הוגדר כמי שמתקשה לרסן את עצמו ומרוכז בסיפוק צרכיו, יוחסו עבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות מילים. אם יאמץ בית המשפט המחוזי את גרסתם של עדי העוררת, כי אז יש בפנינו שילוב חמור של מספר נתונים, אשר סכנתם לציבור מוחשית, עד שאין להסתפק בחלופת מעצר. כוונת הדברים לכך, שהמשיב כבר התנסה בעבר בהליכים פליליים, בגין ביצוען של עבירות סמים, רכוש ואלימות, ועובדה היא שגם המעשים אשר יוחסו לו הפעם הם מאותו סוג ממש. בכך די כדי להעיד על התנהגות נמשכת של מי, שככל הנראה, לא למד את לקח העבר ואינו נתון למוראו של החוק, ועל כן חלופת מעצר לא יהיה בה כדי להבטיח שהמשיב לא יחזור עד מהרה לסורו.

זאת ועוד, אכן, ההכרעה בשאלת טיבה ואמינותה של חלופת המעצר מסורה לידי בית המשפט, אך בניגוד לבית המשפט המחוזי, לא הייתי ממהר להעדיף את התרשמותי-שלי על זו של שרות המבחן, אשר אנשיו בדקו את החלופות המוצעות ומצאון לא ראויות, ולא משום פגמים באישיותם של הערבים, אלא בעיקר משום החשש שהם לא יוכלו להתמודד עם המשיב בעת שיהיה נתון לפיקוחם.

אך לא על עניין זה לבדו סברתי שהיה ראוי לשים את הדגש, אלא גם לעובדה שבפנינו ניצב מי שקיימים נגדו ראיות שפעל להפצתו של נגע הסמים, וגרר לתוכו לא את המתלוננת לבדה, אלא גם ביקש לעשות זאת לקטינות נוספות. אם אתה מוסיף לכל אלה את האלימות שהפגין המשיב כלפי המתלוננת, עת כפה עליה יחסי מין, אינך יכול שלא להגיע למסקנה שחלופת מעצר בכלל, ואלו שהוצעו בפרט, אין בהן כדי להבטיח את הציבור מפני הסכנה הגלומה במשיב זה.

מכאן החלטתי לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, והתוצאה היא שהמשיב יוסיף לשהות במעצר עד לתום ההליכים בעניינו.