בש"פ 3020/98 וואיל זיר נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל שני נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים בשל עבירות של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, מעשה פזיזות ורשלנות, שיבוש מהלכי משפט והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נסעו העורר והאחרים במכונית שדהרה במהירות ובפראות מצומת פלוגות, דרך שער הגיא ושכונת הקסטל לכיוון שכונת עין כרם, תוך סיכון משתמשים אחרים בדרך, התחמקות ממכוניות משטרה ונסיון לעקוף מחסום משטרה. בסמוך למחסום ליד שכונת עין כרם השליכו מתוך המכונית שק ובו סם מסוכן מסוג מריחואנה במשקל 4.280 ק"ג נטו.

בהחלטתו מיום 16.2.98 ציווה בית המשפט המחוזי לעצור את העורר והאחרים עד תום ההליכים. מכאן עררו של העורר.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא שאין ראיות לכאורה נגד העורר. לדבריו ישב העורר במושב האחורי של המכונית, היה פסיבי ולא ידע על הסם שבמכונית. כמו כן היה שתוי ולא היתה לו שליטה על נהיגתו של הנאשם שנהג במכונית. עוד טען כי אשתו של העורר בהריון מתקדם ואמורה ללדת בקרוב.

3.בטענות אלה אין ממש.

כפי שהתברר, שמע בינתיים בית המשפט המחוזי את כל הראיות והכרעת הדין אמורה להינתן ביום 17.6.98. העיון בעדויות שנשמעו מראה שיש נגד העורר ראיות לכאורה די הצורך להוכחת האשמות המיוחסות לו. לפיכך מתקיים כאן יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור, כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, ומכוח החזקה שבסעיפים קטנים (ג)(3) ו-(4) באותו סעיף, שלא נסתרה. לעורר גם הרשעות קודמות, שרובן בעבירות אלימות ואחת מהן בעבירת סמים, והפרשה הנדונה התרחשה חודשים ספורים אחרי ששוחרר ממאסר שריצה.

כל אלה דוחים מפניהם את השיקול שנוכחותו של העורר בביתו, לצד אשתו הנמצאת בהריון מתקדם, תקל עליה. לענין זה מביא אני בחשבון גם את העובדה שמועד הכרעת הדין נקבע ליום 17.6.98, דהיינו, פחות מחודש ימים מהיום.

4. הערר נדחה.