בש"פ 3026/00 מדינת ישראל נ. יוסף טרוני

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - מפי השופטת ר' שטרנברג-אליעז - אשר קיבל את הערר על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה בעניין מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ושחרר את המשיב ל"מעצר בית" בבית אחותו.

1.כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו מעשי אלימות מזעזעים כלפי אשתו וכן איומים על חייה. לפי חומר הראיות המצוי בתיק, ביצע העורר את המעשים בנוכחות ילדיהם הקטינים.

2.בתסקיר המעצר שהוגש לבית משפט השלום מתוארים חיי משפחה קשים ומסקנתו היא כי אין אפשרות לשלול הישנות התנהגות אלימה מצד המשיב כלפי אשתו גם בתנאי חלופת המעצר בבית אחיו.

3.על רקע עובדות אלה החליט בית משפט השלום ברמלה - לאחר שקבע כי אין מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום - כי אין לשחררו לחלופת מעצר לנוכח האמור בתסקיר שרות המבחן.

4.גם בית המשפט המחוזי, בהחלטתו הראשונה מיום 23.4.00, קבע כי "חומר החקירה מלמד כי קיים יסוד לחשש שה[משיב] יסכן את בטחון אשתו וכי לא יעלה בידי המשפחה התומכת למנוע זאת מבעוד מועד, על אף רצונם הכן". ובהמשך אומר בית המשפט המחוזי: "בנסיבות אלה גובר האינטרס של הבטחת שלום המשפחה על זכות העורר לחרות" וכי משום כך אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום. עם זאת, הוסיף בית המשפט כי אם תוצג חלופת מעצר חדשה, יעיין בה בית המשפט.

5.ואמנם, למחרת הוצעה לבית המשפט חלופת מעצר אצל אחותו של המשיב. בית המשפט קובע הפעם כי נחה דעתו שהאחות ובעלה מודעים לחומרת המצב וכי יקפידו על קיום תנאי חלופת המעצר. בשל עובדה זו שוחרר המשיב לבית אחותו בירושלים, ל"מעצר בית" מלא, תוך הפקדת ערבויות שונות.

6.על החלטה זו הגישה המדינה ערר בפניי. כידוע, קבע המחוקק חזקת מסוכנות לעבירת אלימות בבן משפחה בסעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, חזקה שלא הופרכה במקרה הנדון. לכן השאלה היחידה היא האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה, כלשון הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. טענת המדינה היא כי בנסיבות המקרה אין חלופת המעצר יכולה לבטל את המסוכנות של המשיב, כפי שהתרשם גם שירות המבחן בתסקירו.

7.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בהודעותיהם של המתלוננת ושל הילדים הקטינים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה הנדון אין חלופת המעצר מבטלת את החשש הסביר שהמשיב ממשיך לסכן את בטחונה של רעייתו. המעשים החמורים המיוחסים לו מראים על אכזריות. איני בטוח כי הפיקוח שבני משפחתו יכולים להפעיל עליו מסוגל לנטרל את מסוכנותו של המשיב. כך התרשם שירות המבחן ולא מצאתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנמקה מספקת לכך, ללא תסקיר נוסף של שירות המבחן, כי שהייה ב"מעצר בית" אצל האחות שונה במהותה משהייה ב"מעצר בית" אצל האח. בשל החשש הנמשך לבטחונה של אשת המשיב, אני מחליט לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1848/00 בבית משפט השלום ברמלה.