בש"פ 3028/99 מדינת ישראל נ. רותי חלימי

המשיבים, שהם בעל ואישה והורים לארבעה ילדים קטינים, הואשמו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביחד עם שרון אלימלך (להלן: שרון) בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ויבוא סם מסוכן ללא היתר. המשיב 2 הואשם גם בהחזקת נשק שלא כדין. על-פי הנטען בכתב האישום, היוו השלושה חלק משרשרת היבוא לארץ של כ10,000- כדורי אקסטזי, שאורגנה בבלגיה ונשלטה משם בידי חברם של בני-הזוג, גבי אלימלך (להלן: גבי). לטענת התביעה, כדורי האקסטזי הוברחו לארץ על-ידי בנו של גבי, שרון, והלה אמור היה למסרם למשיבים. אלא ששרון נתפס על-ידי רשויות המכס עם הגעתו לארץ ובעקבותיו נתפסו גם המשיבים שבאו ליטול ממנו את הכדורים.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את השלושה עד תום ההליכים. לגבי שרון, שנתפס כאמור בשדה התעופה כאשר הכדורים בכליו, קבע בית-המשפט המחוזי (השופט אביגדור סלטון) כי יש לעצרו עד תום ההליכים. אשר למשיבים, הרי שבית-המשפט קבע כי ספק אם קיימות ראיות בעוצמה המספקת למעצר עד תום ההליכים, המצביעות על מעורבותם בקשירת הקשר ובתכנון המוקדם ליבוא הסם. זאת, להבדיל מקיומן של ראיות לכאורה לכך שהמשיבים היו מוכנים לסייע לגבי באמצעות העברת הכדורים משרון אליהם לזמן מה, תוך ידיעה שמדובר בסם מסוכן למטרת רווח, וזאת בין מתוך עצימת עיניים לגבי אי-החוקיות הטמונה בכך, בין מתוך יחסי חברות קרובים עם גבי, בין מתוך ניסיון לעזור לשרון לצאת מן הסיכון שאליו נקלע ובין מתוך ציפייה לטובת הנאה כספית שתצמח להם מכך. בית-המשפט המחוזי קבע איפוא, כי הבחנה זו, שבין המעורבות בתכנון המוקדם לבין ההיקלעות הבלתי-מתוכננת לשרשרת יבוא הסם, מצביעה על מסוכנות פחותה של המשיבים, ולפיכך הורה על שחרורם בתנאים מגבילים.

על ההחלטה בעניינם של המשיבים עררה המדינה בפניי. בעררה, הצביעה המדינה על אמירות שונות של המשיבים המצויות בחומר הראיות וכן על התנהגותם בפרשה, המצביעות לדעתה על מעורבותם בקשירת הקשר ליבוא הסם. מנגד טענו הסניגורים, כי האמירות שעליהן הצביעה המדינה הוצאו מהקשרן, וכי מכלול הראיות מצביע על כך שמעורבותם של המשיבים בשרשרת היבוא הייתה, לכל היותר, ספונטאנית ובלתי-מתוכננת מראש. בהקשר זה אף הדגישו הסניגורים כי בסופו של עניין התכוונו המשיבים לעזוב את הדירה שבה נפגשו עם שרון בלא לקחת ממנו את הכדורים וכי הם נעצרו בדירה על-ידי המשטרה מבלי שהכדורים היו בחזקתם.

דין הערר להתקבל. שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בעצמי במכלול הראיות, והגעתי לכלל דעה כי הוא מראה בעוצמה המספקת למעצר על מעורבותם המוקדמת הלכאורית של המשיבים בשרשרת יבוא הסם ועל היותם חלק מן הקשר שנרקם בעניין זה. העובדה כי המשיבים התכוונו לעזוב את דירת המפגש ללא הכדורים אינה מעידה על אי-מעורבותם בקשר, שכן מחומר הראיות עולה לכאורה כי הסיבה לכך נבעה אך מאי-יכולתם ליצור קשר טלפוני באותו שלב עם גבי. על-כל-פנים, העובדה שהמשיבים לא נטלו עמם את הכדורים אף אינה תומכת בגירסתם, לפיה נטילת הכדורים נועדה לסייע לגבי.

בנסיבות אלה, אין ספק כי מתקיימת לגבי המשיבים חזקת המסוכנות הקבועה בחוק, וחזקה זו לא נסתרה. על-כן יש לקבל את הערר ולעוצרם עד תום ההליכים. אלא שכאמור מדובר בבעל ואישה שלהם ארבעה ילדים קטינים. לפיכך הסכימה המדינה כי המשיבה 1 תשוחרר בתנאים המגבילים שנקבעו בבית-המשפט המחוזי, בכפוף להגדלה משמעותית של סכום ההפקדה.

אשר-על-כן אני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו. המשיבה 1 תשוחרר בתנאים שנקבעו בבית-המשפט המחוזי בכפוף לכך שסכום ההפקדה במזומן יועמד על סך של 25,000 ש"ח.