בש"פ 3031/97 ארז שיווק והפצת סיגריות (1992) בע"מ נ. ש.שמיע בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' קמא) בהמרצה 3799/97, לפיה בוטל צו זמני שניתן קודם לכן, לבקשת המבקשים, במעמד צד אחד.

1.המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") והמשיב מס' 2, שהוא מנהלה, עוסקים בשיווק סיגריות באזור שמצפון לתל-אביב. ביום 15.9.95 התקשרה המשיבה עם המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת"), בהסכם לפיו קיבלה המבקשת את זכות ההפצה הבלעדית של סיגריות המשווקות על ידי המשיבה (להלן: "המותגים") באזור עכו ונהריה (להלן: "האזור"), וזאת לתקופה של שלוש שנים. במסגרת הסכם זה (להלן: "ההסכם") התחייבה המשיבה, בין היתר, לא למכור את המותגים לכל מפיץ אחר הפועל באזור ואילו המבקשת התחייבה לשווק אך ורק את המותגים (ולא סיגריות המשווקות על ידי גורמים אחרים) ולהימנע משיווק המותגים מחוץ לאזור וכן משיווקם ללקוחות מסויימים בתוך האזור. כמו-כן התחייבה המבקשת להפקיד בידי המשיבה ערבות בנקאית אוטונומית, שהועמדה תחילה על סך 600,000 ש"ח, תוך אפשרות להגדלתה, בהתאם להגדלת סכום האשראי שהועמד על-ידי המשיבה למבקשת. ביום 6.3.97 הודיעה המשיבה למבקשת, כי נוכח הפרות חוזרות ונשנות של התחייבותה שלא לשווק את המותגים מחוץ לאזור היא מבטלת את ההסכם ביניהן. יחד עם הודעת הביטול נשלחה למבקשת דרישה להמציא למשיבה ערבות בנקאית בסכום השווה לסכום האשראי שהועמד לרשותה.

2.המבקשים מיהרו והגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב תביעה בו התבקש מתן סעדים הצהרתיים, לפיהם ההסכם בין המבקשת למשיבה שריר וקיים, זולת הסעיפים המגבילים את זכותה של המבקשת לשווק את המותגים מחוץ לאזור, לשווק סיגריות אחרות, או לשווק את המותגים ללקוחות שהשיווק להם נאסר עליה בהסכם. המבקשים טענו, כי לא הפרו כלל את ההסכם, אלא פעלו בהתאם להסכמות שהתגבשו במהלך עבודתם עם המשיבים. עוד טענו המבקשים, כי הסעיפים המגבילים את פעילותם הם בטלים, שכן הם מהווים תנאים מקפחים בחוזה אחיד, כמשמעם בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג1982- וכן עבירות על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח1988-, בין משום שהמדובר ב"הסדר כובל", כמשמעו בחוק זה ובין משום שהמשיבה היא מונופולין, כהגדרתו בסעיף 26 לחוק האמור. כמו-כן, נתבקש צו עשה קבוע שיחייב את המשיבה להמשיך ולספק למבקשת סיגריות בהתאם לסעיפי ההסכם שיעמדו בתוקפם. במסגרת התביעה ביקשו המבקשים וקיבלו, במעמד צד אחד, צו זמני, שיותיר את ההסכם בין הצדדים בתוקפו וימנע מן המשיבים לנהוג כאילו בוטל. לאחר מכן, נוכח טענות המשיבים בדבר היעדר סמכות של בית המשפט המחוז בחיפה, לאור תנית השיפוט שבהסכם, הועבר הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים.

3.בית המשפט המחוזי קיים דיון בצו הזמני במעמד שני הצדדים וביטל את הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט חיווה דעתו, כי יש אמנם למבקשת סיכוי לכאורה להוכיח שלא הפרה את הסכם ההפצה. אולם ציין, כי התנהגות המבקשים מעלה חשש כבד לחוסר תום-לב, נוכח נסיונם להנות מן הסעיפים בהסכם המיטיבים עמם, תוך התנערותם מן המגבלות החלות עליהם מכח ההסכם. עוד ציין בית המשפט, כי טענת המבקשים לפיה ההסכם הוא חוזה אחיד נסתרת, על-פני הדברים, באמור בתצהיר שהוגש מטעמם, וכי אין הוא מוצא ממש בדבר היותה של המשיבה מונופולין או בדבר היותו של ההסכם הסדר כובל. לענין זה הוסיף בית המשפט:

"אין זה כי אם חוסר תום לב בהתנהגות המשיבה שהפנימה את הטענות כנגד ההסכם עמוק בליבה, כל עוד היה לה נוח בכך, ורק משבוטל ההסכם וחששה לשינוי מצבה לרעה, מצאה טעם להעלותן. יתירה מזאת: ניתן לגרוס כי המשיבה מנועה מלטעון נגד ההסכם, לאחר שפעלה לפיו במשך כשנה ומחצה, ולא העלתה כל השגה ברורה ומפורשת".

בהתייחסו למאזן הנוחות קבע בית המשפט, כי הנזק שייגרם למשיבה עולה על הנזק שייגרם למבקשת: המשיבה תיאלץ להמשיך ולקיים יחסים חוזיים עם המבקשת, שיחסיה עמה התערערו עד היסוד בעוד שנזקה של המבקשת ניתן לפיצוי כספי. עוד ציין בית המשפט, כי נוכח העובדה שההסכם עתיד להסתיים בספטמבר 1998 עתיד מתן הסעד הזמני המבוקש להעניק למבקשת סעד השקול לסעד הסופי המבוקש על-ידה, שכן סביר להניח, כי הדיון בתביעתם של המבקשים עתיד להימשך עד מועד זה או עד מועד סמוך לו.

4.כאמור, ביטל בית המשפט המחוזי את הסעד הזמני שניתן למבקשים, עם זאת, הותיר בעינו את הצו הזמני למשך 15 יום ממועד החלטתו, על מנת לאפשר למבקשים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו ולבקש במסגרתה את עיכוב ביצועה של החלטתו. ואכן, המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור ובמסגרתה גם "בקשה דחופה למתן סעד זמני ו/או עיכוב ביצוע החלטה". ביום 20.5.97 ניתן על ידי צו ארעי בבקשה זו ונתבקשה תגובת המשיבים לבקשה.

5.בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים, כי משמעות ההחלטה נשוא בקשתם היא מתן לגיטימציה להסדר כובל וענישת מי שנמנע מלעבור עבירה פלילית ומלפעול על בסיסו של אותו הסדר כובל. עוד טוענים המבקשים, כי בקשתם מעוררת שאלות כבדות משקל שעניינן דיני הגבלים עסקיים ודיני חוזים אחידים. לגוף הבקשה, טוענים המבקשים, כי פעילותם לא היתה נגועה בחוסר תום-לב, כי אין הם מושתקים מלהעלות טענות נגד ההסכם וכי נזקם עולה פי כמה על נזקם של המשיבים.

6.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני החלטתי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

"בית המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי ייגרם לו נזק בל יתוקן אם לא יינתן הצו" (ע"א 213/64 ברא" ז נ' נציב המים פ"ד יח (3) 647).

בענייננו בחן בית המשפט קמא את עילות התביעה של המבקשים וחיווה דעתו הלכאורית בדבר משקלן של עילות אלו ובדבר תום ליבם של המבקשים. בית המשפט ייחס משקל רב לתוצאתו של מתן הסעד המבוקש וכן לתמיהה המתעוררת נוכח התעוררותם של המבקשים לטעון לפגמים חמורים העולים עד כדי אי-חוקיות בהסכם שלפיו פעלו, בלא אומר ודברים, משך כשנה וחצי. ממצאיו ושיקוליו של בית המשפט קמא רחוקים מלהיות מופרכים: בשלב מקדמי זה של תביעת המבקשים מוטל על המבקשים נטל כבד להראות שיש ממש בתביעתם ושנזקם האפשרי גדול מנזקם של המשיבים. חיוב המשיבים להמשיך ולהתקשר עם המבקשים למשך תקופת ההתקשרות המקורית, רובה ככולה, וזאת בניגוד לבחירתם וחרף שימוש שעשו בזכותם החוזית, פוגע בחופש ההתקשרות של המשיבים ומאלצם להמשיך, על כרחם, מערכת יחסים כפויה ובלתי יעילה, לראייתם (וראה: רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון , פ"ד מה (4) 225 ורע"א 5284/95 ג'יג'י מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' של סוכנויות יופי בע"מ , טרם פורסם). מנגד, נזקם האפשרי של המבקשים, אף שאינו מבוטל, יכול לבוא על תיקונו אם יזכו בתביעתם ויקבלו פיצוי כספי. זאת ועוד, טענותיהם המשפטיות של המבקשים, קשות וחדות ככל שיהיו, אינן נקיות מן הקשיים עליהם הצביע בית המשפט קמא. לא מצאתי לנכון להרחיב בבחינת טענות אלה, שכן עסקינן בבקשה למתן סעד זמני ולא בהכרעה לגוף טענותיהם של הצדדים. אין איפוא מקום לכך שבית משפט זה יעמיק בבחינתן של טענות שטרם נדונו וטרם הוכחו בבית המשפט קמא.

הבקשה נדחית. ממילא בטל גם הצו הארעי שהוצא על ידי ביום 20.5.97. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בגין הבקשה לעיכוב ביצוע בסך 5,000 ש"ח.