בש"פ 305/03 עיסא אבו ג'אבר נ. מדינת ישראל

העורר הואשם בכתב-אישום אחד עם אליסיה קובטון (להלן: אליסיה) בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות שוד והדחה בחקירה. לפי כתב-האישום, שדדו השניים מן המתלונן 6,000 דינר. על-פי הנטען, העורר היכה את המתלונן מכות נמרצות ואף איים עליו כי אם יתלונן במשטרה על השוד, יטענו הוא ושותפתו כי המתלונן ניסה לאנוס אותה.

בית-המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגד השניים, והורה על מעצרם עד תום ההליכים. בתוך כך, הסתיים משפטה של אליסיה, על-פי הסדר טיעון הוגש כתב-אישום מתוקן, בגדרו הוחלף האישום לגניבה ותקיפה, והיא נדונה לעשרה חודשי מאסר.

בעררו כנגד המעצר טוען העורר, כי לנוכח הסתירות בהודעות שמסר המתלונן – אשר על עדותו מושתת האישום נגדו – המסקנה שקיימות ראיות בעוצמה מספקת למעצר אינה יכולה להתקבל, וכי על-כל-פנים, בהתחשב גם בעונש שהוטל על השותפה, ראוי הוא לשחרר את העורר בחלופת מעצר.

הטענות בדבר הסתירות בחומר הראיות נטענו בבית-המשפט המחוזי, ובהחלטה שניתנה מפי סגנית-הנשיא מוסיה ארד נקבע, כי עיון מדוקדק בחומר הראיות בכללותו מלמד, כי הראיות מספיקות למעצר.

אוסיף לכך, כי הסתירות בהודעות המתלונן – מהן עולה סיפור ברור הנתמך בראיות נוספות, ובכללן תפישת 100 דינרים על גופה של השותפה לעבירה ומזכר רפואי המצביע על שריטות על גופו של המתלונן – אינן פוגעות במשקל הסגולי של חומר הראיות.

עם זאת, לנוכח הסדר הטיעון והעונש שהוטל על השותפה, שעל-פי הנטען בכתב-האישום הייתה פעילה לא פחות מאשר העורר, מתחייב לכאורה לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים. דא עקא, שלעורר עבר פלילי מכביד הכולל עבירות אלימות חמורות ואף הריגה. בנסיבות אלה, האיומים שאיים על המתלונן ועברו האלים של העורר מעלים חשש ממשי של מסוכנות למצער לגבי המתלונן.

הערר נדחה איפוא.