בש"פ 305/21 מגד חטיב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' סילמן ) לדחות בקשה לעיון חוזר של העורר, שביקש לשחררו ממעצר בפיקוח אלקטרוני ולהורות על חלופת מעצר שתאפשר לו לצאת לעבודה.

1.

נגד העורר וטאלב חטיב (להלן: טאלב ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של נשיאת והובלת נשק; שיבוש מהלכי משפט; מעשי פזיזות ורשלנות; ואיומים. לפי המיוחס לו בכתב האישום, קשר העורר קשר עם טאלב ומוחמד חוסיין (להלן: מוחמד ) לזרוק רימון לעבר ביתו של אחמד חלאילה, סגן ראש המועצה בדיר חנא (להלן: המתלונן ), על רקע פסילת מכרז אליו ניגשו בני משפחת העורר. לשם מימוש הקשר, ביום 27.8.2020 סמוך לשעה 21:46 הגיע העורר לביתו של וסים חטיב (להלן: וסים ) כשהוא רכוב על טרקטורון. זמן קצר לאחר מכן, הגיע למקום מוחמד, נוהג בטנדר שחור השייך לעורר. מוחמד והעורר פירקו מהטרקטורון את לוחיות הזיהוי ושני דגלים. סמוך לשעה 21:55 הגיע למקום טאלב, כשהוא נושא ומוביל בשקית שחורה רימון הלם. בשעה 21:59 כיבו העורר, מוחמד וטאלב את מכשיר ההקלטה של מצלמות האבטחה בביתו של וסים. טאלב מסר את הרימון למוחמד והחליף בגדים ושניהם נסעו בטרקטורון לעבר ביתו של המתלונן, כאשר העורר במקביל חזר בטנדר לביתו. סמוך לשעה 22:09 הגיעו טאלב ומוחמד לביתו של המתלונן, מוחמד זרק את הרימון והם חזרו על הטרקטורון לביתו של וסים. בשעה 22:17 טאלב ומוחמד הפעילו מחדש את המצלמות בביתו של וסים, ובשעה 22:19 הגיע למקום העורר עם הטנדר ואסף משם את טאלב ומוחמד. בהמשך העורר או מי מטעמו ניתקו את ממיר מצלמות האבטחה בביתו, ובתאריך 30.8.2020 הגיעו העורר וטאלב לביתו של וסים על מנת לנתק את ממיר המצלמות בביתו, ובעודם מנסים לעשות כן, הגיעה משטרה למקום והם נמלטו.

2.

בהעדר מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, הופנה העורר לשירות המבחן לקבלת תסקיר. התסקיר שהוגש בעניינו של העורר ביום 2.11.2020 העריך כי לא ניתן לשלול סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות מצדו. בסיכומו של התסקיר נקבע כי נוכח ההתרשמות האמורה; קושי בהערכת הסיכון; והעדר חלופת מעצר סמכותית ומתאימה, אין השירות בא בהמלצה על מעצר בפיקוח אלקטרוני. תסקיר משלים שהגיש שירות המבחן ביום 10.11.2020 המליץ על המרת המעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית משפחת אמארה בכפר כנא. בהינתן התסקיר המשלים ולאחר חקירת המפקחים המוצעים, נדחתה בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי הורה ביום 19.11.2020 על מעצר העורר בפיקוח אלקטרוני בבית משפחת אמארה בכפר כנא.

3.

בחלוף כשישה שבועות פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש, בגדרה התבקש בית המשפט להורות על ביטול המעצר בפיקוח אלקטרוני, על חלופת מעצר בכפר קאסם (הרחוקה מכפר כנא), ועל מתן אפשרות לעורר לעבוד בעסק המשפחתי לממכר מוצרי מזון בסיטונאות בבעלות אביו בכפר קאסם. העורר טען כי הוא נעדר עבר פלילי, כי החלופה מרוחקת וכי בשים לב לחלקו במעשים המיוחסים, לא נשקף ממנו סיכון. עוד נטען כי חרף חלוף הזמן, טרם הוגשה תעודת חיסיון בעניינו ויש בכך כדי למנוע את התקדמות התיק לגופו.

4.

ביום 4.1.2021 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' סילמן ) כי אין מקום להידרש מחדש לעילת המעצר, ומכל מקום גם לגופם של דברים דין הטענות לגבי חלקו של העורר בפעילות העבריינית המיוחסת לו להידחות. מכתב האישום, אשר העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לאמור בו, עולה כי העורר היה מודע לתוכנית ולקח חלק בתכנונה – העורר סיפק את הטרקטורון, הביא אותו לביתו של וסים ופירק את סימני הזיהוי ממנו, המתין עד להגעתו של טאלב עם רימון ההלם ויציאתו יחד עם מוחמד לעבר ביתו של המתלונן, חזר בהמשך מיד לאחר האירוע על מנת לאסוף את טאלב ומוחמד, ופעל יחד עם האחרים בפירוק מצלמות אבטחה בביתו ובביתו של וסים. אשר לחלוף הזמן, בית המשפט עמד על כך שמאז פתיחת ההליך חלפו שלושה חודשים לערך, ומאז המרת המעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בפיקוח אלקטרוני – חלפו כשישה שבועות בלבד. נקבע כי מדובר בפרק זמן קצר ביותר, אשר אינו מצדיק עיון חוזר בנסיבות המקרה. בנוגע לנושא החיסיון, בית המשפט הזכיר כי העורר הסכים להארכת מועד להוצאת תעודת חיסיון ובהמשך הותיר את הנושא לשיקול הדעת של בית המשפט. נוכח הצפי להנפקת תעודת החיסיון בתוך פרק זמן של כשלושה שבועות, אשר מיד לאחריו יתנהל המשפט, נקבע כי לא מדובר בעיכוב מהותי שמצדיק את שינוי ההחלטה על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני. עוד צוין כי הנטל להוכיח הפחתת המסוכנות מוטל על העורר, וכי זה לא הורם. הובהר גם כי לא ניתן להתעלם מההקשר של העסק המשפחתי, שכעת עותר העורר לשוב אליו, לפעילות המיוחסת בכתב האישום. בית המשפט קבע כי בנסיבות שבהן העסק חי ופועל ואביו של העורר מנהלו, ומשחלף חודש וחצי בלבד מהמרת המעצר הממשי למעצר בפיקוח אלקטרוני, אין די בטענה למצוקה כלכלית כדי להצדיק את שינוי ההחלטה בנושא.

5.

על כך נסב הערר שלפניי. בדיון שלפניי חזר בא כוח העורר בהרחבה על הטיעונים שהעלה בבית המשפט המחוזי, הן לגבי חלקו המוגבל בפרשה המתוארת בכתב האישום, הן בהתייחס לעיכוב בהגשת תעודת החיסיון. הוא הדגיש את הפגיעה הכלכלית שנגרמת לעסק המשפחתי בהיעדרו של העורר ואת היעדר הסיכון הנשקף ממנו, בפרט בהינתן ריחוק החלופה המוצעת, ואף טען כי פרק הזמן שחלף מאז ההחלטה הקודמת מצדיק, בנסיבות המקרה, עיון מחדש בה. לחלופין, התבקשה הגשת תסקיר משלים על ידי תסקיר שירות המבחן.

המשיבה התנגדה לקבלת הערר, מטעמיו של בית המשפט המחוזי. הובהר כי נעשה מאמץ להשלים את הטיפול בתעודת החיסיון בהקדם והעיכוב שחל נעוץ, בין היתר, במגבלות הנובעות ממשבר הקורונה. עוד הוטעם כי נוכח פרק הזמן הקצר שחלף, אין עילה לעיון מחדש בהחלטה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני.

6.

שקלתי את טיעוני הצדדים. כידוע, עיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה נעשית על רקע עובדות חדשות שנתגלו, שינוי בנסיבות או זמן ניכר שעבר מאז מתן ההחלטה, והיא לא נועדה לשמש בתור דיון מחודש בהחלטת המעצר (ראו: סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996; והשוו: בש"פ 4772/17 סולמי נ' מדינת ישראל (20.6.2017)). לא מצאתי כי בפרק הזמן בין ההחלטה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני לבין ההחלטה נושא הערר, שארך כשישה שבועות, חל שינוי נסיבות שמצדיק לשנות את ההחלטה. עניינו של העורר נבחן בקפידה, ועל אף המלצה שלילית בתסקיר הראשון של שירות המבחן בהינתן המסוכנות הנשקפת מהעורר על רקע מעורבותו בעבירות נשק, ובשים לב לעברו הנקי ומכלול נסיבות העניין, ראה בית המשפט המחוזי להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, לאחר שהוגש תסקיר משלים. בית המשפט המחוזי לא התעלם מבקשתו של העורר לאפשר לו לעבוד בעסק המשפחתי, אך עמד על הטעמים שבגינם לא ניתן להיעתר לבקשה בנקודת הזמן הנוכחית. טעמים אלו מקובלים אף עלי. עוד אוסיף כי – כפי שפסק בית המשפט המחוזי – בטרם תישקל אפשרות לצאת לעבודה, על העצור בתנאי איזוק אלקטרוני להראות כי המסוכנות הנשקפת ממנו פחתה, כך שאין צורך באמצעי האיזוק. רק אז, עם ההחלטה להסיר את האיזוק האלקטרוני ולשחרר את המפוקח לחלופת מעצר, משתנה הסטטוס של המפוקח מ"עצור" ל"משוחרר בתנאים מגבילים", ויכול שתישקל במקרים המתאימים האפשרות לצאת לעבודה (בש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (28.2.2016)). כפי שציין בית המשפט המחוזי, העורר לא עמד בנטל זה.

בנקודת הזמן הנוכחית אף לא ראיתי להיעתר לבקשה להגשת תסקיר נוסף של שירות המבחן, שכן שני תסקירים בעניינו של העורר הוגשו לפני פרק זמן קצר, ולא מצאתי כי נדרשת השלמה מצד שירות המבחן בנסיבות האמורות. הנחתי היא כי הטיפול בתעודת החיסיון יושלם במהירות הראויה, באופן שבו לא ייגרם עיכוב להמשך ניהולו התקין של ההליך העיקרי.

הערר נדחה אפוא.