בש"פ 3058/98 דניאל מרנין נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום, המייחס לו עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. העבירות המיוחסות לו כוללות רכישה, בעשר הזדמנויות שונות, של סם מסוג קוקאין במשקל של כ20-15- גרם כל פעם. את חלקו מכר העורר לאחרים. כן נסע העורר לבוליביה, רכש שם סם מסוג קוקאין ומסרו לבלדר שיביאו ארצה.

על פי בקשת התביעה, החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. על כך הוגש ערר זה.

סנגורו של העורר לא חלק על קיום ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. טענותיו התמקדו בטענה שהיה מקום לחלופת מעצר, תוך שהוא מסתמך על שניים: א. מצבו של העורר, אשר הינו סובל מדיכאון וזקוק לתרופות; ב. הפלייתו של העורר כלפי אחר בשם מרקוביץ, אשר הואשם גם הוא בעבירות סמים והיה קשור גם הוא, כמו העורר, עם אחר בשם ווילד. ביחס למרקוביץ, הוחלט על שחרורו מהמעצר בערבות בתנאים אותם קבע בית המשפט, ולטענת העורר כך היה מקום לנהוג גם עמו.

לעניין מצבו הרפואי של העורר והצורך שלו בתרופות - את הטיפול והתרופות הנדרשות יוכל לקבל בכלא. עורך דין ביינוול, שהופיעה בשם המדינה, הבטיחה לטפל בעניין זה ולהבטיח שמתן התרופות יוסדר, נוכח טענות העורר שבעבר לא קיבל את התרופות כנדרש.

באשר לטענת האפלייה, גם טענה זו דינה להדחות. השוואת העבירות המיוחסות לעורר לבין אלה שיוחסו למרקוביץ, מלמדת על החומרה הרבה יותר לאלה המיוחסות לעורר. למרקוביץ לא יוחסה עבירה של עשיית עיסקה בסם אשר נועדה לייבא סם מסוג קוקאין ארצה. גם כמויות הסם מסוג קוקאין בהן סחר העורר עולה בצורה משמעותית על כמויות הסם בהן היה מעורב מרקוביץ.

התוצאה היא, שדין הערר להדחות - ואני דוחה אותו.