בש"פ 3059/98 יוסף ירושלמי נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום, המייחס לו עבירה של אינוס במרמה וכן עבירה של מעשה מגונה בנסיבות של אינוס ועבירת עושק. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. על כך הוגש ערר זה.

2.המשיב, יליד 1949, פגש ברחוב אשר בתל אביב את המתלוננת, ילידת 1979. בשיחתו עמה, הציג עצמו כמבין באסטרולוגיה. לאחר מכן, על פי הצעתו, עלתה עמו המתלוננת ל"סטודיו" שלו אשר בקירבת מקום, להמשך השיחה. תוך שהוא מציג את דבריו ומעשיו במתלוננת כנעשים במסגרת קביעת פרטים הנוגעים לה מכוח הבנתו כאמור באסטרולוגיה, ביצע בה העורר, בהיותם בסטודיו, מעשים מגונים, ואף החדיר שלוש מאצבעותיו לאבר מינה. היה זה בהסכמת המתלוננת, על יסוד הצגת העורר מצג דברים כי הדבר דרוש לשם הניתוח האסטרולוגי אותו ביקש לעשות למתלוננת.

אכן, עיון בחומר הראיות מלמד לכאורה על כך שרק עקב הצגת עצמו כמומחה לאסטרולוגיה ורק לצורך הניתוח האסטרולוגיה על ידו, הסכימה המתלוננת למעשים שנעשו בה. בדין, על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי יש ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר.

3.סנגורי העורר לא חלקו על קיום עילה למעצר העורר, אך טענו לכך שקיימת חלופה למעצר. גם בית המשפט המחוזי התלבט בשאלה אם אין להסתפק בחלופת מעצר. בסופו של דבר, ענה לשאלה זו בשלילה, ולדעתי אין להתערב במסקנתו.

לעורר עבירות קודמות, מהן שתיים בעבירות מין. בשל עבירות אלה נגזרו עליו עונשי מאסר לתקופות ארוכות. בעת ביצוע מעשיו במתלוננת היה העורר אסיר ברישיון, והיו תלויים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי, האחד לשלוש שנים והאחד לשנה, אשר הינם ברי הפעלה אם יורשע העורר בעבירות המיוחסות לו בתיק זה. מסתבר, שלא היה בכל אלה להרתיעו מלבצע עבירות מיניות נוספות. יתר על כן, העורר מעיד על עצמו, בהודעה שמסר למשטרה באפריל 1998:

"אני עושה את הדברים האלה כי אין לי שליטה על זה. אני זקוק לטיפול ולא קיבלתי מספיק טיפול בבית הסוהר".

מכל האמור לעיל, עולה הסיכון לציבור מהעורר אם לא יהיה במעצר. הסיכון הוא, שיחזור על מעשים דומים, אשר אין לו שליטה להימנע מביצועם.

אשר על כן, דין הערר להדחות - והוא נדחה בזה.