בש"פ 306/13 אהרון אביטבול נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 1.1.2013 (בתיק מ"ת 50698-07-12, כבוד השופטת מ' ברנט ) במסגרתה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 27.9.2012 לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר ו-23 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז הכולל 24 אישומים, שמתוכם 15 רלבנטיים לעורר, לפי הפירוט הבא: בסעיפים האישום הראשון עד השמיני והעשירי עד ה-12, מיוחסות לעורר עבירות של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק.; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 418 סיפא ו-420 לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; ועשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, לפי סעיף 218 סיפא לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק. בסעיף האישום ה-17, מיוחסות לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; עשיית מעשה במזיד העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, לפי סעיף 218 לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; זיוף על מנת לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק; ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 420 ו-418 לחוק. בסעיף האישום ה-18, מיוחסות לעורר עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק. בסעיף האישום ה-19, מיוחסות לעורר עבירות של שיווק ביצים שלא כדין, לפי תקנות 2, 4, 6 ו-7 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל), התשנ"ד-1994, יחד עם סעיפים 22 ו-23 לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 וסעיף 29 לחוק; הובלת ביצי מאכל שאינן מוחתמות כדין וללא תעודת משלוח, לפי כללים 15(ה) ו-45(1) לכללי המועצה לענף הלול (הסדרה, ייצור, מיון ושיווק), התשכ"ח-1968, יחד עם סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963 וסעיף 29 לחוק; וייבוא מוצרים מבעלי חיים ללא היתר, לפי תקנה 2 לתקנות בעלי חיים (ייבוא וייצוא מוצרים מבעלי חיים), השתמח-1988 ביחד עם סעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [ נוסח חדש, התשמ"ה-1985 וסעיף 29 לחוק.

כתב האישום משתרע על פני 61 עמודים, ונוגע, כאמור, ל-24 נאשמים, כך שמדובר בכתב אישום ארוך ומסועף ודי אם אעמוד בקליפת אגוז על תכניו. לפי כתב האישום, הנאשמים, ובכלל זה העורר, הבריחו ביצים מהרשות הפלסטינאית (להלן: הרשות ) לשטח ישראל על מנת להפיצן בה. לפי הנטען, הנאשמים חברו יחדיו במסגרת התארגנות, היררכית ושיטתית, במטרה להעביר שלא כדין משאיות הנושאות כעשרה מיליון ביצים מהרשות. ביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום, כך נטען, נתאפשר נוכח ניצול תפקידם וסמכויותיהם של חלק מחברי ההתארגנות במעבר חוצה השומרון ובמועצת הלול. עוד עולה מכתב האישום שעל הביצים הוטבעו חותמות מזויפות של מכוני בדיקה ישראליים. באשר לתפקיד העורר בארגון, בכתב האישום נטען כי הוא היה ממנהליו וכלל, בין היתר, העברת תשלומי השוחד לרכז המודיעין בענף הלול, ועמידה בקשר שוטף עימו. עד למעצרם, הצליחו הנאשמים להעביר 72 משאיות מהרשות לישראל.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 27.9.2012 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 10.12.2012 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה. במסגרתה, הגיש חוות דעת של מר ירדן אולמן, עובד סוציאלי שיקומי ופסיכיאטרי, שבין היתר סקר במסגרתה את תסקיר המעצר מטעם שירות המבחן (להלן: תסקיר המעצר ) שהוגש בעניינו של העורר וגרס כי הוא מחמיר מדיי.

חוות הדעת של מר אולמן הוגשה בניסיון להציע חלופת מעצר על ידי גורם מקצועי שיש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר, בטרם זו תובא בפני שירות המבחן. ביום 1.1.2013 נדחתה הבקשה לעיון חוזר לאחר שנקבע כי בחלוף הזמן לא התרחש שום שינוי בנסיבות שיש בו כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה, וכי המסוכנות הנשקפת מהעורר כפי שזו עולה מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, איננה ניתנת לאיון על ידי שחרורו לחלופת מעצר.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו טוען העורר כי היה על בית המשפט להורות על בחינה של חלופת המעצר על ידי שירות המבחן. לדידו, חוות דעתו של מר אולמן אינה בגדר ביקורת על שירות המבחן, כפי שהתרשם בית המשפט, אלא מטרתה להציע חלופת מעצר חדשה שנבחנה לעומק על ידי מר אולמן שהוסמך לכך במקרים רבים אחרים מטעם בתי המשפט. עוד טוען העורר כי בתסקיר המעצר, לא שלל שירות המבחן באופן קטגורי חלופת מעצר בעניינו של המערער, אלא את אותה חלופת מעצר שהוצעה דאז. על כן, ובהינתן ההצעה החדשה לחלופת המעצר, טוען העורר כי יש להפנות את עניינו בשנית לשירות המבחן כדי שהצעתו תיבחן לגופה.

מנגד, המשיבה טוענת שאין מקום לקבל את הערר. לדידה, שירות המבחן פסל את החלופה הקודמת שהוצעה, בין היתר, בשל מאפייני העורר עצמו, והתרשם שלא ניתן לאיין את מסוכנותו בכל חלופה. המשיבה מדגישה את חומרת העבירות ואת החלק המרכזי שנטל על עצמו העורר במסגרתן, ומציינת שתסקיר המעצר, שהוגש בעניינו של העורר הוא שלילי ולכן היא מתנגדת לשקילת חלופה נוספת.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטות של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל, במובן זה שבית המשפט המחוזי יפנה את העורר לקבלת תסקיר מעצר משלים שבמסגרתו תיבחן חלופת המעצר המוצעת.

אכן, העבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות חמורות בהיקפן שבוצעו לאחר תכנון מוקדם ואין חולק על מסוכנותו. יחד עם זאת, ככל שניתן יהיה למצוא חלופת מעצר הולמת שיהיה בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, ומבלי להביע עמדה בחלופה המוצעת על ידו, הרי שבבחינתה לגופה נימצא ממלאים אחר הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בל נשכח, כי מעצר עד תום ההליכים צריך להיות המוצא האחרון, וככל שמוצעת חלופת מעצר, גם אם מדובר על השנייה במספר כבמקרה שלפנינו, ובהיעדר מניעה קונקרטית לבחינתה, מן הראוי לנסות ולבוחנה לגופה, וככל שהדבר נדרש, על דרך הפניית המבקש לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר משלים לפי סעיף 21א לחוק המעצרים.

במקרה שלפניי, לא מצאתי מניעה כללית שמייתרת את הבחינה מטעם שירות המבחן של חלופת המעצר המוצעת בחוות הדעת של מר אולמן. בין אם ימצא שירות המבחן כי יש בהצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר ובין אם ימצא כי אין בה כדי לאיין את מסוכנותו, יגיש את המלצותיו לבית המשפט, והלה ישקול אותן ויחליט את שיחליט לאחר שתונח לפניו התמונה במלואה. יודגש שוב, כי איני מביע כל עמדה ביחס להצעת החלופה או בהחלטתו של בית המשפט לאחר קבלת תסקיר המעצר, שכאמור תינתן אך ורק לפי שיקול דעתו לאחר שמיעת טיעוני הצדדים.