בש"פ 3062/01 מדינת ישראל נ. חיים שושן

מתוקנת

1.המשיב הובא לדין באשמת ביצועם של מעשי אינוס, מעשי סדום, ומעשים מגונים בכוח כאשר קורבנן של כל אלה, כך לטענת המדינה, היתה בתו החורגת (בתה של אשתו). על פי הנטען בכתב האישום, בוצעו המעשים בשנים 1990-1997, היינו, מאז הייתה המתלוננת בת 12 שנים ועד להיותה בת 19, ובתדירות גבוהה. כל אותה עת איים המשיב על המתלוננת שאם תתלונן נגדו היא תמצא את עצמה ללא קורת גג, וזאת לאחר שנטשה גם את ביתו של אביה הביולוגי. ואכן, המתלוננת נצרה את סודה בלבה, ורק בגיל 22, ובעת שהיתה בגילופין, סיפרה לחברתה את אשר עולל לה המשיב.

2.בית המשפט המחוזי, בפניו התבררה בקשת המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הגדיר את מסכת האישומים "פרשה חמורה ומזעזעת, המצביעה בעליל על מסוכנותו היתרה של הנאשם אם יתהלך חופשי ולא יוכל לכבוש את יצריו האפלים פעם נוספת". לנוכח מסקנה זו הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ערר שהוגש על החלטתה של הערכאה הראשונה נדחה, בין היתר, לאור ההנחה כי בעבירות מין בתחום המשפחה קיים חשש טבוע לשיבוש הליכים על ידי הנאשם.

3.בחודש ינואר 2001 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, והוא עשה זאת הן משום שסבר כי סכנתו של המשיב שרירה וקיימת, וגם מתוך הנחה כי "הדיון יסתיים בתוך תקופת המעצר הקבועה בחוק, ואם יידרש זמן קצר נוסף - סביר להניח שהמעצר יוארך, כפי שקורה מדי יום, נוכח האילוצים הנובעים מעומס, ומקושי להתאים יומן בית המשפט עם יומניהם של עורכי הדין" (עמוד 7 של החלטת כבוד השופט ש' טימן).

גם על החלטה זו הוגש ערר, ואף הוא נדחה.

4.ההליכים בעניינו של המשיב הגיעו לשלב מתקדם, כאשר לא זו בלבד שהתביעה סיימה את הבאת ראיותיה, אלא שגם המשיב העיד כראשון מבין עדי ההגנה. דא עקא, שהמשך הדיון נדחה לחודש אוקטובר 2001 .

המדינה עותרת להארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, אך לנוכח המועד אותו קבע בית המשפט המחוזי להמשך הדיון, ברור כבר עתה, שבעקבות הבקשה הנוכחית תבואנה בקשות נוספות, שניה ושלישית, וספק בעיני אם באלו יהיה די, שהרי לבית המשפט יידרש גם זמן לכתיבת הכרעת הדין. ואם כך יקרה, אזי הכרעת הדין עתידה להינתן לאחר למעלה מ- 16 חודשי מעצר של המשיב, וזו תוצאה, שבכל הכבוד והענווה, אני מתקשה להשלים עמה.

בנסיבות רגילות, ולאור אותה תחזית "קודרת" ביחס למועד סיום ההליכים, לא הייתי מהסס להורות על שחרור המשיב. אך העבירות המיוחסות לו הן חריגות בחומרתן, הואיל ואם העובדות הנטענות בכתב האישום תאומתנה, אזי מדובר בנאשם אשר טמונה בו סכנה רבה לציבור. הראייה הטובה ביותר לכך היא שהמשיב היה מעורב במסכת ארוכה של התעללות מינית בקטינה חסרת ישע, שככל הנראה חיה גם היום בחשש ובאימה שמא יבולע לה, אם יינתן למשיב להלך חופשי.

מכאן החשיבות הרבה הנודעת לסיום ההליכים בהקדם, ובעוד המשיב במעצר. אך על מנת שכך יקרה, והדברים נאמרים על רקע היכרות קרובה עם יומנו העמוס של בית המשפט המחוזי בתל אביב, דרוש שבית המשפט ימצא מועדים נוספים לשמיעתו של תיק זה, עוד לפני הפגרה, ואולי אף לקיים את הדיון מיום ליום, גם במחיר דחית שמיעתם של תיקים אחרים.

לפיכך אני נעתר לבקשה הנוכחית, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- ימים, החל מיום 1.5.2001, או עד למתן פסק דין בת.פ. 1106/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב, הכל לפי המוקדם.