בש"פ 3070/05מדינת ישראל נ. עבדאללה מהאני

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי) (מיום 2.3.05) אשר הורה לשחרר המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו מספר עבירות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה על פי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה על פי סעיף 329א(2) לחוק; תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה על פי סעיף 499(א)(1) לחוק; שיבוש מהלכי משפט, עבירה על פי סעיף 244 לחוק; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה על פי סעיף 43 לפקודת התחבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961; כרייה של כדין, עבירה על פי סעיף 111 לפקודת המכרות.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט קמא קבע שקיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב והורה על קבלת תסקיר מעצר. התסקיר קבע כי נשקפת מהמשיב מסוכנות וכי קיימים אצלו טשטוש גבולות בין מותר ואסור וקושי בקבלת סמכות. שירות המבחן המשיך ובחן את האפשרות של חלופת מעצר, המליץ על שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית אחיו שם ישהה עם אחיו ודודו. להערכת שירות המבחן, החלופה תצליח לאיין את מסוכנותו של המשיב, שכן בני משפחתו מבינים את חשיבות הפיקוח ואת ההשלכות העשויות להיות להפרת תנאי המעצר. לאחר דיון בעניין, אימץ בית המשפט את המלצות התסקיר וקבע כי ניתן לנטרל את המסוכנות העולה ממעשיו על-ידי שחרורו בתנאים מגבילים.

על החלטת בית המשפט הגישה המדינה ערר. בערר טוענת המדינה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב ברורה הן על פי עובדות כתב האישום, והן על פי עברו, הכולל מספר רב של עבירות תעבורה. הוא נתפס בשעת ביצוע מעשה, ניסה לפגוע באמצעות משאיתו ברכבו של אחר ובזמן שנתפס לא היסס לתקוף שוטר שניסה לעצרו. עוד טוענת המדינה כי המשיב החל לרדוף אחרי המתלונן בנסותו למנוע ממנו למסור פרטים לגבי המעורבים בגניבת החול לרשויות. בזמן מעצרו ניסה לשבש מהלכי משפט שעה שהתקשר לאחיו והנחה אותו מה לומר בחקירה.

אכן צדק בית המשפט קמא בקבעו כי מהמשיב נשקפת מסוכנות וצודקת באת-כוח המדינה כי נוכח חומרת העבירות ונוכח הקשיים בעמידה בגבולות קשה ליתן בו אמון. עברו התעבורתי מכביד מאוד אך לא כך לגבי עבירות אחרות. למעשה המשיב היה מעורב בגניבת חול וביקש להימלט מאזרח שהבחין בו ותוך כדי הימלטות סיכן חייו.

על אף חומרת המעשים, שאין להקל בהם ראש, בית המשפט מחוייב לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה כמצוות הוראת סעיף 21ב(1). בית המשפט המחוזי בחן את הדברים ונסמך על תסקיר שירות המבחן וקבע כי ניתן להסתפק בחלופה.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי, הגישו כל אחד מהצדדים אסמכתאות לתמוך בעמדותיו שלו. באת כוח העוררת מפנה לפסק דין בו החליט בית משפט זה לעצור עד תום הליכים על רקע נסיבות דומות. אכן, פסקי הדין שהוגשו על-ידי באי-כוח הצדדים דומים למקרהו של המשיב, אך אינם זהים, ועל בית משפט הדן במעצר לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. בבש"פ 6302/04 אחמד עמראני נ' מדינת ישראל , טרם פורסם, (מיום 22.7.04) ייחס כתב האישום לנאשם עבירות של הפרעה לשוטר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, ובדומה למקרה שבפנינו. כך גם תואר ניסיון לברוח משוטרים תוך סיכון חיי אדם. ברם, להבדיל מהמקרה שבפנינו, הנאשם בבש"פ 6302/04 הנ"ל התנגש הנאשם במזיד ברכב המשטרה. אין אפוא לגזור גזרה שווה מהמקרה שם למקרה כאן. כאמור, על בית המשפט להשתכנע שמסוכנותו של הנאשם המסוים שבפניו מחייבת מעצר עד תום הלכים ושוללת אפשרות של חלופה.

לאחר שמיעת הצדדים והעיון בחומר שהוגש, לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. בית המשפט בחן הדברים כמתחייב על פי החוק והנחיות הפסיקה ונסמך על שרות המבחן. שירות המבחן אמנם העריך כי קיימת רמה מסוימת של מסוכנות, אך העריך גם שניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופה. אני דוחה אפוא את ערר המדינה, מורה לשחרר את המשיב על-פי התנאים שקבע בית המשפט המחוזי, אך מוסיפה כי על המשיב להפקיד את רישיון הנהיגה שלו בתחנת המשטרה במקום מגוריו.