בש"פ 3071/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני עתירה לגילוי ראיות חסויות, ששר הביטחון הוציא לגביהן תעודת חיסיון מכוח סעיף 44(א) ל פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א –

1971 (להלן – פקודת הראיות ).

2.

התעודה הוגשה במסגרת כתב אישום שהוגש כנגד המבקש (להלן גם – הנאשם ) בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת.פ 1056/07 בגין עבירות ביטחון רבות וביניהן: מגע עם סוכן חוץ, חברות בהתאחדות בלתי מותרת, ריגול, אימונים צבאיים אסורים וכן עבירות נשק וניסיון לרצח. הנאשם נעצר בתאריך 2.5.2007 (ביחד עם אחר, נגדו הוגש כתב אישום נפרד ב-תפ"ח 1057/07 באותו בית ממשפט), בעת ניסיון להניח מטען על גדר המערכת בגבול רצועת עזה.

שר הביטחון חיווה בתעודת החיסיון את דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לנאשם בכתב האישום הנ"ל עלולים לפגוע בביטחון המדינה, בהקשרים המפורטים להלן:

א.

מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לרבות כל פרט ו/או תוכן שיש בו כדי לחשפם.

ב.

שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ג.

אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה.

ד.

תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

עם זאת הודגש כי החיסיון אינו כולל נושאים המהווים טענות פסול מחקירתו של הנאשם ומפליליו.

3.

המבקש הגיש את הבקשה שבפני ובגדרה הוא עותר להסרת החיסיון מכל נושא, אשר יש בו כדי לעזור להגנתו של הנאשם, או לתרום להבנה רבה יותר של ההליכים בתיק הפלילי המתנהל נגדו, אשר עשויה לסייע לו.

4.

בתאריך 11.5.2008 קיימתי דיון ראשון בנושא, חלקו בדלתיים סגורות אך במעמד הצדדים וחלקו בדלתיים סגורות במעמד צד אחד בלבד, כאשר באותו חלק שני של הדיון קיבלתי לידי את הראיות החסויות בהן מדובר והסברים לגביהן.

בבקשה שבפני וכן באותו חלק של הדיון שהתקיים במעמד הצדדים לא מסרה ב"כ המבקש פרטים כלשהם באשר לקו ההגנה הצפוי של הנאשם (ומטעמים מובנים, אף לא דרשתי זאת ממנה). עם זאת נוכח העובדה האמורה מצאתי עצמי מגשש מעט באפילה כאשר עיינתי בחומר החסוי רב-המימדים שנמסר לעיוני על מנת לנסות ולאתר בו ראיות שהצורך לגלותן לשם עשיית צדק – עדיף מן העניין שלא לגלותן, במשמעות סעיף 44(א) ל פקודת הראיות .

רואה אני להזכיר כאן עוד שתי עובדות רלבנטיות:

א.

למבקש נמסרה פרפראזה שסיכמה התבטאות מסוימת שלו שיכולה להתפרש לטובתו (וכך נעשה גם ביחס לחברו, שנעצר עמו והואשם ב-תפ"ח 1057/07 הנ"ל).

ב.

גורמי הביטחון והפרקליטות שעיינו בחומר טרם הוצאת תעודת החיסיון אישרו שלהבנתם אין בראיות חומר נוסף שעשוי לסייע בהגנת המבקש (וחברו הנ"ל), מעבר לפרפראזות שנמסרו כאמור.

5.

לאחר שסקרתי את החומר רב-ההיקף שנמסר לבדיקתי, קיימתי בתאריך 1.4.2009 דיון נוסף במכלול, חלקו בדלתיים סגורות במעמד הצדדים וחלקו בדלתיים סגורות במעמד צד אחד בלבד, כאשר באותו חלק שני של הדיון הצגתי לגורמי הביטחון והפרקליטות שאלות שונות ביחס לראיות החסויות וביקשתי הבהרות שונות.

בתום הדיון הודעתי לצדדים כי אתן החלטתי בבקשה בימים הקרובים והנה אני עושה כן.

6.

לאחר שעיינתי במכלול החומר וקיבלתי ההסברים שביקשתי לגביו הגעתי למסקנה כי על פני הדברים אין בראיות שהוצאה לגביהן תעודת חיסיון חומר נוסף שעשוי לסייע להגנת המבקש מעבר למה שכלול בפרפרזות שנמסרו. מכאן שמחוץ לאמור בפרפרזות – לא נראה כי יש צורך נוסף בגילוי של הראיות לשם עשיית צדק בהליך, במשמעות המבחנים שנקבעו לעניין זה ב-ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729 (1984).

הנני חייב לציין כי את מסקנתי האמורה יש לפרש ולהגביל, בין השאר, גם בהתחשב בגורמים המפורטים להלן:

(א)

העובדה שהמבקש בחר כאמור שלא לגלות את קו ההגנה שלו. לכן, מטבע הדברים קביעתי מנוסחת בזהירות המתבקשת, שהרי "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו" (ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד ד(1) 429, 433 (1950)). עם זאת, כאשר טענות ההגנה אינן נחשפות (וגם לכך יש הצדקה לעיתים קרובות) ברור שהביקורת השיפוטית בהליך, כמו זו שבפני, מצומצמת היא בהכרח ויפה לשעתה.

(ב)

האמור בסעיף 4(ב) שלעיל, דבר שאף לו יש משקל בנסיבות (עיינו: יעקב קדמי על הראיות , חלק שני, עמ' 885-884 (2003) והאסמכתאות הנזכרות שם). עם זאת, בשים לב לשיקול המובא בס"ק (א) שלעיל – יש לזכור כי גם עמדת הפרקליטות בהליך מוגבלת היא מטבעה, בתוקף הנסיבות.

7.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה לגילוי ראיות נדחית בזאת.