בש"פ 3080/00 מדינת ישראל נ. שלמה סלומון

1.לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל ביום 8.5.2000 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, או עד למתן פסק דין בת.פ. 275/99. והנה ביום 18.4.2000 ניתנה החלטה מפי השופטת ב' בר-זיו בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת בקשה של המשיב לעיון חוזר, בה החליט בית המשפט המחוזי כי אפשר לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אם תמצא חלופה מתאימה, המרוחקת 100 ק"מ ממקום מגורי המתלוננת. עד למועד הדיון שלפניי, טרם הוצעה חלופת מעצר מתאימה ולכן המשיב מצוי עדיין במעצר, גם במסגרת הבקשה לעיון חוזר. עם זאת, המדינה אינה מסכימה להחלטה העקרונית של בית המשפט המחוזי בדבר אפשרות השחרור של המבקש לחלופת מעצר. בעקבות זאת, צירפה המדינה ערר על ההחלטה העקרונית של בית המשפט המחוזי אל הבקשה הנדונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. אפשר ומן הראוי היה להגיש, מבחינה פורמלית, את הערר ואת הבקשה להארכת המעצר בתיקים נפרדים, אך בשל זהות העניין מן הראוי בהם במאוחד. וכך אני אנהג.

2.ביום 9.8.99 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד המשיב בת.פ. 275/99, המייחס למשיב את העבירות הבאות: מעשה סדום (עבירות לפי סעיפים 347(ב), 345(א)(1), 345(ב)(4) ו350- לחוק העונשין, התשל"ז1977-), מעשה מגונה (עבירות לפי סעיפים 348(ב) 345(א)(1) ו345-(ב)(4) לחוק העונשין), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין) ותקיפה בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיפים 379 ו382-(ב)(1) לחוק העונשין). בד בבד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד לתום ההליכים (ב"ש 2413/99).

3.על-פי הנטען בכתב האישום, בימים 25.7.99 ועד 30.7.99 ביצע העורר באשתו סדרה של מעשי סדום ומעשים מגונים תוך שימוש בכוח, גרימת סבל, הפעלת לחץ ואיומים לפני המעשים ואחריהם.

4.ביום 25.8.99 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה - מפי השופטת ר' חוזה - על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. לאחר שבחן את חומר החקירה המשטרתית, את גרסאותיהם של המתלוננת ושל העורר ואת הודעות ילדי בני הזוג, קבע בית המשפט:

לקביעתי, יש בחומר הראיות הלכאורי שהוצג לעיוני כדי לבסס קיומו של סיכוי סביר שעיבוד הראיות במהלך המשפט, תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל, יוביל לביסוס אשמת המשיב מעל לספק סביר.

5.ביחס למסוכנות המשיב קבע בית המשפט כי החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) ו21-(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, מתקיימת בנסיבות והוסיף:

בתסקיר המעצר שהוגש ע"י שרות המבחן עולה התרשמות השרות כי [המשיב], אם ישוחרר ממעצרו, אכן יהווה סיכון לאשתו כאשר הינו מצהיר כי סובל מ"קריזות" שאינן ברות שליטה.

6.בית המשפט המחוזי ציין כי קיים גם חשש לשיבוש הליכי משפט, שכן מאז "מעצרו של [המשיב] ועד עתה, נעשו פניות אל עדי התביעה כי יעשו ל"ריכוך" עדויותיהם וכאשר נראה הוא, לכאורה, כי פניות אלה נעשו ביוזמת המשיב וע"י בני משפחה מטעמו".

7.ביום 6.2.00 הגישה באת-כוח המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו לעצור את המשיב עד לתום ההליכים (ב"ש 1288/00). ביום 17.2.00 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר. ביום 29.3.00, עם התקדמות המשפט, הגישה באת-כוח המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר. לאחר שבית המשפט שמע את באי-כוח הצדדים, בחן שני תסקירי מבחן ודו"ח חוקרת משטרה בענין הטרדותיו של המשיב את אשתו וילדיו, הורה, כאמור, בית המשפט על אפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. לאחר שלא הוצעה חלופה מתאימה קבע בית המשפט ביום 18.4.2000:

כבר ביום 4.4.2000 הוריתי כי מעצר הבית יהיה לפחות במרחק של 100 ק"מ מחדרה. בהעדר הצעה לחלופת מעצר מתאימה, יישאר המבקש במעצר, עד להחלטה אחרת. לכשתוגש הצעה מתאימה, היא תידון על ידי בית המשפט.

8.בבקשתה להארכת המעצר מדגישה המדינה את מסוכנותו הנמשכת של המשיב. היא מצביעה על כך כי על-פי מזכר משטרתי מיום 19.3.2000 הודיעה המתלוננת כי המשיב ממשיך להטרידה, תוך שהוא מנסה להשפיע על מהלך המשפט נגדו. כן מציינת המדינה כי בתסקיר המעצר מיום 16.4.2000 קבעה קצינת המבחן:

לאור האמור לעיל, הטרדותיו של שלמה כלפי בני משפחתו בעודו מצוי במעצר, בנסותו לגרום להם לשינוי עדויותיהם נגדו, ותאור אישיותו והתיחסותו לעבירות אותן ביצע, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר המעצר הקודם שהוגש בעיניינו לבימ"ש מכובד זה, אנו מתרשמים כי מהווה סכנה מוחשית וממשית לבני משפחתו. בשל כך, אין אנו רואים מקום לשחרורו מהמעצר בו נתון, גם לא לחלופת מעבר שמעבר ל100- ק"מ מחדרה.

9.באשר להתקדמות ההליכים הפליליים, המדינה ציינה כי פרשת התביעה הסתיימה וההגנה החלה בהבאת ראיותיה. המשך המשפט נקבע ליום 12.5.2000, ואז יקבעו תאריכים נוספים, כך שקיים סיכוי כי המשפט יסתיים במשך תקופת ההארכה המבוקשת.

10.באת-כוח המשיב מתנגדת לבקשת ההארכה וכן מבקשת לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי בעיון חוזר בדבר האפשרות לחלופת מעצר. בטיעוניה לפניי באת-כוח המשיב הדגישה את חלוף הזמן, את העובדה כי עדי התביעה סיימו את עדויותיהם בבית המשפט, את העובדה כי למשיב אין עבר פלילי וכי אין טענה שהפעיל אלימות כלפי הילדים. כן ציינה באת-כוח המשיב כי, לאחר מאמצים, נמצאה חלופה אצל אחות המשיב בבאר-שבע.

11.לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להיעתר לבקשת המדינה ולהורות על הארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. פרשת התביעה הסתיימה ויש לקוות כי השלמת ההליכים הפליליים תתנהל בקצב משביע רצון. המעשים המיוחסים למשיב כלפי אשתו מזעזעים באכזריותם; יש בהם משום השפלה מבישה ומבזה של האשה. מעשי אלימות מזעזעים אלה יוצרים חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר לא הופרכה. יתרה מזו, איומיו של המשיב על חיי אשתו והטרדותיו מחזקים עוד את מידת מסוכנותו לבטחון אשתו, המבקשת להתגרש ממנו. על רקע עובדות אלה, איני רואה כל אפשרות לחלופת מעצר, יהיו תנאיה מגבילים אשר יהיו.

אי לכך, אני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 8.5.2000 או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 275/99 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

הנימוקים שהניעו אותי לשלול את האפשרות של חלופת מעצר, במסגרת הבקשה להארכת המעצר, תופסים גם לגבי עררה של המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.4.2000. אי לכך, הערר מתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי הנזכרת מתבטלת.