בש"פ 3080/06 אליהו(אלי) לפיד נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) אשר דחה את בקשת העורר לבטל תנאים מגבילים שהוטלו עליו.

1.העורר מואשם בביצוע עבירות של ניסיון הצתה, ניסיון לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, החזקת סכין וכניסה לשטח צבאי סגור. בכתב האישום נטען כי על רקע התנגדותו לביצוע תכנית ההתנתקות וכדי למנעה, הצטייד העורר בסכין, בחומר דליק ובמקל עליו ליפף בד שהספיג בחומר הדליק כמעין לפיד. כתב האישום מייחס לו כי שפך את החומר הדליק על הכביש ליד מחסום כיסופים ועל גלגלי אוטובוס מונע שעמד בסמוך כשעליו חיילי צה"ל, וכן הצית את הלפיד וקירבו לכביש ולגלגלי האוטובוס. כן נטען כי החזיק בידו סכין על מנת לנקב את גלגלי האוטובוס. מספר חיילים נדרשו על מנת להשתלט על העורר ולהוציא את הלפיד מידיו. כן נטען, כי הוא שהה במועד מוקדם יותר במחסום כיסופים ושהה בו בניגוד לצו אלוף פיקוד דרום לפיו הוכרז השטח כשטח צבאי סגור.

2.עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. סנגורו של העורר אותה עת לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל התקיימותה של עילת מעצר והדיון התמקד בשאלת חלופת המעצר. שירות המבחן המליץ בתסקיר שהגיש על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אולם החלופה שהוצעה בבית קרובי משפחה של העורר נפסלה על ידי בית המשפט. בסופו של דבר הוחלט על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח ב"בית החם" בבת-עין. בהמשך שונתה חלופת המעצר, בהסכמת המשיבה, והעורר נשלח למעצר בית בחווה פרטית ביישוב תקוע, כאשר יתר התנאים המגבילים נותרו בעינם.

העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בעניינו באופן שיתאפשר לו לצאת את מקום מעצר הבית במשך היום ללא ליווי לצורך הגעה לירושלים ולטבריה לצורך סידורים שונים. כן ביקש כי יוזמן תסקיר מעצר שיבחן האם ניתן לבטל את תנאי מעצר הבית בהם הוא נמצא. בית המשפט המחוזי קיבל את הסכמת הצדדים לשינוי תנאי השחרור בערובה במובן זה שיותר לעורר לצאת ללא ליווי מחלופת המעצר, לאחר שתינתן הודעה מוקדמת לתביעה, לצורך הגעה למקומות מסוימים שננקבו בהחלטת בית המשפט ועיקרם דיונים בבית המשפט, פגישות בשירות המבחן, סידורים רפואיים וכספיים ועוד, הכל כפי שנקבע בהחלטה מיום 22.2.06. כן הורה בית המשפט על מחיקת יתר רכיבי הבקשה ביחס לביטול תנאי מעצר הבית, לאחר שהסנגור ביקש להידבר בעניין עם המשיבה, נוכח עמדת בית המשפט כי אין מקום להזמנת תסקיר נוסף משירות המבחן בעניינו של העורר. הניסיונות להגיע להסכמות עם המשיבה בעניין אחרון זה לא צלחו ועל כן חודשה הבקשה להסרת התנאים המגבילים.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו גולל בית המשפט את הבקשות השונות שהוגשו להקלה בתנאי מעצרו. בין היתר מציין בית המשפט בהחלטתו, כי הערב אצלו שהה העורר בתנאי מעצר בית בבת-עין הגיש נגדו תלונה למשטרה וכן פנה בבקשה לבית המשפט לקבוע לעורר מקום חלופה אחר, מאחר שלדבריו העורר לא הצליח להשתלב במסגרת שמנהל הערב, אינו מכיר בסמכות ובגבולות שהוצבו לו, הסתכסך עם נערים אחרים השוהים במקום ועם הצוות, ואף המריד את חלק מן הנערים. כן טען, כי העורר לא מוכן לעבוד או להשתתף בפעולות הבית והפר את תנאי השחרור בערובה בכך שעזב מספר פעמים את הבית ללא רשות. בעניין זה נפתחה חקירת משטרה אך ככל הנראה בשל נסיבותיו האישיות של העורר לא התבקש עיון חוזר בתנאי השחרור בערובה. בית המשפט קבע כי אין במקרה דנן נסיבות מיוחדות לא כל שכן שינוי נסיבות, וכל שינוי שהיה, לרעתו של העורר היה. בנוסף, נקבע כי הבקשה אינה אלא בקשה תיאורטית שאינה מעלה כל תכנית קונקרטית של יציאה ללימודים או לעבודה ואילו רצונו של העורר להשלים את לימודי הנהיגה ייאלץ להמתין עד לסיום ההליכים.

מכאן הערר שבפניי.

3.הסנגור טוען כי היה מקום להיעתר לבקשה לעיון חוזר מאחר שהעורר הינו צעיר ללא עבר פלילי אשר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו על רקע תכנית ההינתקות ומצבו הרגשי והנפשי לאחר שאביו ואחיו נרצחו לפי מספר שנים בפעולת איבה בה הוא עצמו נפצע. לדבריו, היה מקום ליתן משקל לכך שאין נשקפת ממנו עוד כל מסוכנות לאחר שביצוע תכנית ההינתקות הושלם ולכך שמאז שוחרר לחלופת מעצר לא פעל נגד אנשי כוחות הביטחון ולא פגע באינטרסים שתנאי השחרור ביקשו להבטיח. כן הוא מדגיש כי מאז הוא נמצא בחווה בתקוע לא הפר את תנאי השחרור. לפיכך הוא סבור כי יש לאפשר לעורר להשתלב בלימודים ובעבודה וסבור כי לאור חלוף הזמן ושינוי הנסיבות היה על בית המשפט לבחון האם לא חל שינוי במידת מסוכנותו. בדיון בפניי הוסיף הסנגור כי המשפט מצוי בשלביו הראשוניים וסביר שהוא יימשך זמן, ועל כן, בשים לב לכך שמסוכנותו של העורר פחתה לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות, גובר האינטרס של החזרתו לשגרת חיים.

ב"כ המשיבה טוענת כי ההקראה התקיימה כבר וכעת מונחת בפני היועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב ההליכים נגד העורר. לפנים משורת הדין הסכימה המשיבה להקלות שונות בתנאים אך העורר הפר את תנאי השחרור מספר פעמים ופגע באחרים ששהו עמו. העורר הוכיח לדבריה כי אין ליתן בו אמון היא מדגישה כי כתב האישום נגדו חמור ורק בנס לא היו באירוע נפגעים. המשיבה אינה רואה טעם בקבלת תסקיר נוסף.

הסנגור משיב לעניין זה כי חלופת המעצר בבת עין אליה שוחרר מרשו לא היתה זו עליה המליץ שירות המבחן. לדבריו, מדובר במוסד לאנשים עם פיגור קל שמנהלו הסכים לקחת את העורר תחת פיקוחו, ואשר הטיפול הניתן שם בתשלום, אינו מתאים לעורר. עוד הוא טוען כי מששונתה החלופה לשהיה אצל דמות קרובה אליו, לא הפר העורר את תנאי החלופה.

4.דין הערר להידחות.

העבירות המיוחסות לעורר, שקיומן של ראיות לכאורה להן אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, הן חמורות ביותר. בית המשפט המחוזי, בגלגולים השונים של הבקשות שהונחו בפניו, ניסה, כך אני סבורה, להקל עם העורר ככל הניתן בהתחשב ברקע האישי שלו לאחר ששכל את אביו ואחיו בפעולת האיבה בה נפצע הוא עצמו. כיום שוהה העורר בחווה בתקוע וזאת לאחר שבית המשפט נעתר להורות על חלופת מעצר זאת כתחליף לחלופת המעצר הראשונה ביישוב בת עין. גם אם מאז הגיע לחווה בתקוע מקפיד העורר על קיום תנאי השחרור לחלופת מעצר, לא ניתן לטעמי להתעלם מן הטענות שהועלו נגדו בתקופת שהותו בבת עין שעיקרן הפרת תנאי השחרור והשפעה שלילית על הנערים האחרים הנמצאים במסגרת הטיפולית אליה נשלח. יהיו השגותיו של העורר על התאמתו למסגרת טיפולית זו אשר יהיו, היה ידוע לו בטרם שוחרר לחלופה זו להיכן הוא נשלח ועל כן אין הוא יכול להצדיק את הטענות נגדו בעניין זה באי התאמתו למקום. אולם, על אף שהפרת תנאי השחרור כשהיא לעצמה יכולה היתה להצדיק השבתו של העורר אל בין כתלי בית המעצר, היה בית המשפט נכון לגלות איפוק מירבי בעניינו והורה על שליחתו לחלופת מעצר אחרת.

בבקשות השונות שהגיש העורר מבקש הוא לכרסם עוד ועוד בתנאים המגבילים שהוטלו עליו. כשלעצמי, אני סבורה כי המסוכנות העולה מן העבירות המיוחסות לעורר לא פגה אך בשל ביצועה של תכנית ההתנתקות. בנוסף, לא הובאה בפניי כל נסיבה חדשה של ממש אשר תצדיק שינוי התנאים המגבילים למעט רצונו של העורר בנוחות יתרה במהלך חודשי המשפט. בכך לא די וברי כי מי אשר נמצא כי הוא מסכן את הציבור – ולו באופן שיש להגביל צעדיו, גם אם אינו נמצא מאחורי סורג ובריח - אינו יכול לצפות כי יוכל להמשיך ולנהל את חייו כהרגלו ועל פי נוחותו שלו עד הגיע ההליכים בעניינו לסיומם.

סיכומם של דברים, לא מצאתי כי יש כל הצדקה לשינוי בתנאי מעצרו של העורר.

הערר נדחה.