בש"פ 3081/98 יואב שעשע נ. מדינת ישראל

1.העורר הועמד לדין בעבירת רצח אשר בוצע, לטענת התביעה, על רקע קטטה בין חבורת בחורים יוצאי רוסיה לבין חבורה אחרת. במסגרת קטטה זו נורתה יריית אקדח אשר פגעה במנוח, ויקטור פינקלשטיין, וגרמה למותו.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

2.טענת סנגורו של העורר היא, שאין ראיות לכאורה שיהא בהן לבסס את העובדה שהעורר הוא שירה את היריה הקטלנית. לטענתו, הנסיבות מלמדות שיתכן והעורר מחפה על אחר אשר הוא שירה את היריה. לחילופין, הראיות אינן "חזקות" דיין כדי להצדיק את מעצר העורר עד תום ההליכים.

2.עיינתי בראיות אשר בידי התביעה הצריכות לעניין, כמו גם בטענות סנגור העורר בפני בית המשפט המחוזי ובכתב הערר המפורט שהגיש לבית משפט זה. שמעתי את נימוקיו גם במהלך הטיעון שבפני. אכן, מספר עניינים הנוגעים לארועי יום המקרה נשארו סתומים. אך יש להזכיר, שהעורר חזר והודה באמרותיו לחוקרי המשטרה שהוא היורה. דברי הודאתו כוללים גם מקבץ רב של מילות חרטה על קטילת חיי אדם על ידו, ועל מר גורלו עקב כך. בדבריו ניכר לכאורה שהם נאמרים בכאב ומשקפים לכאורה את האמת. כמו, למשל, "לקחתי נשמה של בן אדם סתם"; "אני אספר לכם הכל ואשלם על מה שעשיתי"; "הרסתי שתי משפחות, הרסתי. גם את שלי וגם את שלהם"; ועוד התבטאויות דומות.

יש להדגיש, שהעורר הודה במעשה בשלוש אימרות, מהן שתיים בליל האירוע ואחת בצהרי יום המחרת. לכך יש להוסיף, שהאקדח ממנו נורתה היריה נמצא בידיו של העורר לאחר האירוע, ולדבריו אף עלתה במוחו המחשבה להתאבד. מאוחר יותר אף התיצב העורר במשטרה ביחד עם הנשק. ולגבי בואו למשטרה, הוא מסביר "אני באתי לפה, יודע למה? כי אני לא יכול לחיות עם זה".

לכך יש להוסיף, שביום האירוע התקשר אל חברתו כשהוא בוכה, וסיפר לה שהסתבך, עשה טעות נוראה ונורתה יריה. מספר שעות לאחר מכן חזר והתקשר אליה וסיפר לה שהוא עומד להסגיר את עצמו למשטרה.

3.נוכח ראיות אלה, הנני סבור שיש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לעורר, המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים. זאת, מבלי שאחווה דעה לגבי תוצאתו הסופית של המשפט. בעניין זה יחליט בית המשפט המחוזי, הדן בעניינו של העורר על פי כלל הראיות אשר תבואנה בפניו.

הערר נדחה.