בש"פ 3093/00 איגור לישצ'ינסקי נ. מדינת ישראל

ביום 6.1.2000 הועמד העורר לדין פלילי, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בעבירות של ניסיון לייבא סמים מסוכנים, קשירת קשר לביצוע פשע, אחזקת סם לצריכה עצמית ואחזקת נשק. עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של העורר בערובה ו"בתנאי מעצר בית". עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי אין לאמץ את ההצעה שהעורר ישהה בבית אימו, בהשגחת אימו וסבתו, משום שהאם לא הוכיחה מידה כלשהי של יכולת השפעה על בנה. כיוון שכך, נשלח העורר לבית דודו. הערבויות שנקבעו להבטחת קיום תנאי הערובה כללו הטלת עיקול על מכוניתו של הדוד.

במהלך דיון בערר שהגישה המדינה על ההחלטה הזו, לבית המשפט העליון, נתברר כי העורר אינו מצוי כלל בבית דודו וכי העיקול על הרכב כלל לא נרשם. בנסיבות אלה הסכים בא-כוחו של העורר כי הוא יעצר עד תום משפטו תוך שיוכל להגיש בקשה נוספת, לעיון חוזר, אם תמצא לו חלופה אחרת למעצר.

ואכן, העורר הגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי והפעם הציע לשהות במוסד המצוי בעיר גדרה והקרוי "הבית של גדי". המדינה התנגדה לשחרורו של העורר, ואף ציינה, בבית המשפט קמא, כי בעת שהסגיר עצמו למשטרה לאחר שהפר את תנאי השחרור ויצא את בית דודו, גנב העורר חותמת של קצין משטרה מתוך תחנת המשטרה. חרף כל אלה הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר לחלופת מעצר "בבית של גדי". בית המשפט הורה גם כי אמו של העורר תשמש ערבה להבטחת הימצאותו במוסד האמור.

כשבועיים לאחר מכן, הודיע מנהל המוסד כי הוא מבקש להוציא בדחיפות את העורר מן המוסד, בשל שהוא נוהג באלימות כלפי החוסים האחרים ובשל שהוא מפר את כללי ההתנהגות במקום.

הפעם החליט בית המשפט המחוזי כי אין יותר מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר וכי הוא יעצר עד תום ההליכים. ואף הפעם השאיר לו לעורר פתח לשינוי בהחלטה, בקובעו, בשולי ההחלטה, כי אם תימצא חלופה מתאימה שאינה בבית האם יוכל העורר לפנות שוב לבית המשפט המחוזי.

כנגד החלטה זו מלין העורר. הוא סבור כי יש ליתן לו הזדמנות נוספת להוכיח את רצונו לשקם עצמו מחוץ לכותלי בית הסוהר הוא סומך גם על חוות דעתו של קצין המבחן למבוגרים שהציע בשעתו לשחרר את העורר בתנאי שישהה בבית אימו ולצורך נסיון טיפולי שהתבטא בכך שיהיה בקשר עם שירות הרווחה של עירית פתח-תקווה, מקום מגוריו על מנת שזה יסייע לו להיגמל מהתמכרותו לסמים מסוכנים, במסגרת פתוחה של שיחות תמיכה.

המדינה מתנגדת נמרצות להצעתו החוזרת של העורר. נציג המדינה מביע תמיהה על ההצעה לפתור את בעיות התמכרותו של העורר לסמים בדרך המוצעת לאור העובדה שמדובר במי, שעל-פי עדותו, מזריק לעצמו את סם ההרואין, ולאור העובדה שהעורר אינו מציע ואינו מוכן לעבור טיפול גמילה ממשי במוסד מתאים.

אין ממש בערר שהוגש ואין כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר לאחר שכל הנסיונות להמיר את המעצר בחלופה אחרת נכשלו בזה אחר זה. בית המשפט המחוזי מצא, כבר בהחלטתו הראשונה, שהשהות בבית אימו של העורר אין בה תועלת, מחמת שאינה יכולה לפקח על התנהגותו, וממצא זה נכון גם היום.

הערר נדחה.