בש"פ 3093/15 יילאק ינאו נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' שריזלי ) מיום 4.5.2015 בעמ"י 5201-05-15, עמ"י 5226-05-15 ועמ"י 5370-05-15 בהן נדחו עררים שהגישו המבקשים על החלטותיו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' הנשיא

א' דורון ) לעצור את המבקש 1 עד ליום 5.5.2015 בשעה 12:00 ואת המבקשים 2 ו-3 עד ליום 5.5.2015 בשעה 13:00.

1.

המבקשים נעצרו ביום 3.5.2015 בחשד לביצוע עבירות התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר, על רקע השתתפותם בהפגנה אשר נערכה באותו היום בעיר תל אביב. ביום 4.5.2015 נערכו דיונים בעניינו של כל אחד מן המבקשים בבית משפט השלום ונתקבלה החלטה באשר להארכת מעצרם. בהחלטה הנוגעת למבקש 1, ציין בית משפט השלום כי קיים חשד סביר שהמבקש ביצע עבירה של זריקת אבן ובקבוק כלפי שוטרים וכן הוסיף וציין כי נדרשים מהלכי חקירה נוספים בעניינו. באיזון הכולל בין עוצמת החשד כלפי המבקש 1 והפעולות הדרושות למשטרה לביצוע, הורה בית משפט השלום כאמור על מעצרו עד ליום 5.5.2015 בשעה 12:00. אשר למבקש 2, קבע בית משפט השלום כי יש לגביו עדות ראשיתית שזרק אבנים על פרשים ועל אף שעדות זו עניה בפרטים, נקבע כי באיזון בין עוצמת החשד, אופי העבירה ובהיעדר עבר פלילי, יש מקום לאפשר לגורמי החקירה זמן מינימלי לבחון להיכן מתפתחת החקירה ועל כן האריך את מעצרו עד ליום 5.5.2015 בשעה 13:00. אשר למבקש 3, נקבע כי הראיות מלמדות על כך שהחזיק לכאורה אבן בידו ועל רקע האיזון שתואר בעניינו של המבקש 1, נקבע כי גם מעצרו יוארך עד ליום 5.5.2015 בשעה 13:00.

2.

שני עררים הוגשו לבית המשפט המחוזי על החלטותיו של בית משפט השלום. בערר הראשון, בו נדון עניינם של המבקשים 1 ו- 2, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל כל פגם בהחלטותיו של בית משפט השלום וכי החשד הסביר הנדרש כבסיס לדיון בהארכת המעצר קיים. כמו כן נקבע כי האיזון שביצע בית משפט השלום והארכת מעצר בת יום אחד של שני המבקשים הוא הולם ואין מקום להתערב בו. נימוקים דומים שימשו את בית המשפט המחוזי גם לביסוס ההחלטה לפיה דחה את הערר שהגיש המבקש 3.

3.

הבקשה שבפני הוגשה לבית משפט זה היום, 4.5.2015, בשעה 19:30, ובה טוענים המבקשים כי נפלה שגגה בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, המשטרה לא העמידה תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת עילת מסוכנות כנדרש ממנה וכמו-כן הם טוענים כי הם נעדרי עבר פלילי, כי הם מנהלים אורח חיים נורמטיבי לחלוטין וכי האירועים נושא ההליך דנן הם תוצאה של נסיבות חריגות. המבקשים מוסיפים וטוענים כי לא קיים שום יסוד ראייתי להניח כי החשדות המיוחסים להם יישנו וכן כי המשך מעצרם פוגע באורח קיצוני ובלתי מידתי בזכותם החוקתית לחירות. מטעמים אלה כולם, הם מבקשים כי תינתן להם רשות ערר וכי הערר יתקבל והם ישוחררו ממעצר לאלתר.

4.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערר על החלטות הנוגעות למעצר, ולמעצר ימים בפרט, שמורה למקרים מיוחדים בלבד בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או כשמתקיימות נסיבות פרטניות חריגות אשר יש בהן ללמד, לכאורה, כי זכויותיו של עצור נפגעו באורח משמעותי וכן כאשר לא ניתן משקל ראוי לצורך לשמור על שלום הציבור וביטחונו (ראו, למשל, בש"פ 1699/15 בכרי נ' מדינת ישראל , פס' 7 (6.3.2015) ). עיון בבקשת המבקשים מעלה כי היא אינה עומדת באמות מידה אלה. המבקשים אינם מעלים שאלה החורגת מעניינם הפרטני או כל טענה אחרת המצדיקה מתן רשות ערר ב"גלגול שלישי". על כן, לא ראיתי מקום ליתן בעניינם רשות ערר. בשולי הדברים אוסיף כי הדיון בעניין מעצרם של המבקשים קבוע בפני בית משפט השלום מחר, 5.5.2015, בשעות הצהריים ויש להניח כי במסגרתו יתאפשר למבקשים למצות את מלוא טענותיהם בנוגע להמשך המעצר.

הבקשה נדחית.