בש"פ 3096/17 מדינת ישראל נ. עבד אל עזיז אברהים

1.

העובדות הצריכות לעניין פורטו באין ספור הליכים שהתנהלו בעניינם של המשיבים, הן בבית משפט קמא והן בבית משפט זה. ראו, לדוגמה, החלטת השופט י' דנציגר בבש"פ 380/17 מיום 26.1.2017. לכן איני רואה לחזור על המסכת העובדתית בבקשה שבפני.

2.כשלושה חודשים שהו המשיבים במעצר מאחורי סורג ובריח. ומאז מזה כ-15 חודשים נוספים הם שוהים במעצר בפיקוח אלקטרוני. תחילתו של המעצר בפיקוח אלקטרוני, בכל מיני מקומות ברחבי הארץ (נצרת ולוד). לפני כחודש וחצי החליט בית המשפט קמא להתיר להם לחזור לאבו גוש משהתברר כי המתלונן עצמו כבר אינו שוהה באבו גוש.

כעת מבקשת המדינה להאריך התקופה ב-90 יום נוספים, כמצוות סע' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

3.חקירתו של המתלונן התארכה כבר על פני מספר ישיבות. הישיבה הבאה קבועה לחודש ספטמבר שנה זו, וברי כי ההארכה המתבקשת לא תספיק שהרי המתלונן לא ימשיך בעדותו טרם חלוף המועד של 90 יום.

מעמיד אני את בית המשפט קמא בחזקתו שיומנו עמוס עד מאוד, שאילולא כן, מן הסתם, היה מקדים את הדיון. לכן איני רואה טעם להורות לבית משפט קמא לקבוע מועד קרוב עוד לפני הפגרה, שאם אעשה כן, מן הסתם, הדבר יבוא על חשבון תיקים אחרים שאינם בפני.

נכון לשלב זה, סוף הדיון אינו נראה באופק, ובהינתן חלוף הזמן, אני דוחה את הבקשה.

4.משמעות הדבר היא, כי בשלב זה, "יורד" מהמשיבים הפיקוח האלקטרוני. אולם, אינני משנה דבר מכל המגבלות והתנאים שהושתו עליהם. דהיינו, המשיבים ישהו במעצר בית מלא עם אותם מפקחים ואותן מגבלות. יש להניח כי בשלב מסויים, ולאחר שהמשיבים יוכיחו את התנהגותם המופתית, תוגש בקשה להקלת מה. כמובן שאינני נדרש לבקשה שטרם באה לעולם.

יש לקוות כי החלטה זו, תפחית את העומס על שופט המעצרים בערכאה קמא ועל בית משפט זה, אשר נדרש פעמים כה רבות לעניינם של המשיבים.

בסוף הדיון, הבהרתי למשיבים שנמצאים באולם, ובאי כוחם גם יסבירו להם שוב, שאסור להם ליצור כל קשר הן במישרין והן בעקיפין עם המתלונן.