בש"פ 3100/00 מישל ביטון נ. מדינת ישראל

העורר נכנס לסניף הדואר הסמוך לביתו והציג בפני הפקידה פתק שבו היה רשום:

"זה שוד. תני את הכסף". הפקידה מסרה לו 2,840 ש"ח והוא נטל את השטרות ועזב את סניף הדואר. כיוון שהיה מוכר לעובדי הסניף וכיוון שלא טרח לעטות עליו כסות או מסכה באו אליו ונטלו את הכסף מידיו. בגין העבירה אותה ביצע כאמור הוא עמד לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של שוד. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו עד תום משפטו לאחר שבית המשפט מצא כי ביצוע העבירה בנסיבות בהן נעברה מעיד על מסוכנותו של העורר ולאחר שהביא בחשבון ההחלטה את עברו הפלילי המכביד.

אין מחלוקת כי אין בעצם ביצוע העבירה כדי להקים חזקה של מסוכנות שהרי העבירה לא בוצעה באלימות חמורה או באכזריות. בא-כוח העורר אף סבור כי ההפך הוא הנכון. ביצוע העבירה בדרך בה בחר העורר לבצעה, בסניף הדואר שבו הוא מוכר, כשזהותו גלויה לכל, מלמד כי אין המדובר בעבריין מתוחכם ומסוכן.

המדינה מבקשת ללמוד על מסוכנותו של העורר מן העובדה שעל-פי הודאתו הוא היה נתון להשפעת סמים או אלכוהול בעת ביצוע העבירה. לדעתה גם עברו המכביד מלמד על מסוכנותו. לעניין זה האחרון יש להביא בחשבון ההחלטה את העובדה כי העבירה האחרונה הרשומה בגיליון ההרשעות בוצעה לפני שש שנים וכי כל העבירות בוצעו בעת היותו קטין. שירות המבחן שנתבקש להכין תסקיר אודות העורר המליץ על שחרורו ממעצר ועל העמדתו בפיקוח מעצר של השירות. שירות המבחן גם בדק את האפשרות שהעורר ישהה בבית סבתו ומצא כי אפשרות כזו יכולה להוות חלופת מעצר הולמת במקרה זה. בנסיבות אלה כולן, ולא בלי היסוסים, בחרתי לקבל את הערר. העורר ישוחרר ממעצרו בתנאים הבאים:

א.העורר יפקיד כתב ערבות עצמית וימציא כתב ערבות חתום על ידי צד ג', להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בסכום של 20,000 ש"ח, כל אחד, להבטחת המשך התייצבותו במשפט ולהבטחת קיום תנאי השחרור בערובה.

ב.העורר לא יצא את בית סבתו עד תום משפטו או עד החלטה אחרת של בית משפט מוסמך, הכל לפי המוקדם.

ג.העורר יעמוד בפיקוח מעצר של שירות המבחן ויקיים את הוראות השירות.