בש"פ 3103/01יעקב אינל נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, בו נדחה ערעור המבקשים על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית משפט השלום בתל אביב.

המבקשים הורשעו בבית משפט השלום (כבוד השופטת נ' לידסקי) בעבירות על סעיפים 220(4) ו- 220(5), בקשר עם סעיפים 117 ו- 224א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א1961-. בפסק הדין נקבע, כי המבקש 1, שהיה בתקופה הרלוונטית מנהלה הפעיל של המבקשת 2 ובעל המניות בה, סיכם עם קבלני עבודה, כי הם ימציאו לו חשבוניות פיקטיביות על עבודה, אשר לא בוצעה בפועל. לצורך דימוי ההתקשרות, חתם המבקש 1 על חוזי עבודה עם ספקי החשבוניות. החשבוניות הכוזבות שנתקבלו נרשמו בספריה של המבקשת 2. בית המשפט ציין, בפתח הכרעת הדין המנומקת, כי למעשה לא היה צורך בניהול הוכחות, באשר המבקש 1 הודה בחקירתו בפני חוקרי המס בעיקרי הדברים המיוחסים לו. על יסוד הודעה זו של המבקש 1, לה נתן בית המשפט את מלוא המשקל, ועל יסוד ראיות ועדויות נוספות, הורשעו המבקשים בקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה. על המבקש 1 נגזר עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, וקנס בסך 15,000 ש"ח. על המבקשת 2 הוטל קנס בסך 25,000 ש"ח.

2.ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן) קבע, כי דבריו של המבקש 1 בהודעתו בפני שלטונות המס, והראיות האחרות העומדות כנגד המבקשים, מבססים את היסוד העובדתי ואת היסוד הנפשי של העבירות המיוחסות למבקשים. בית המשפט בחר גם שלא להתערב בעונש שהוטל על המבקשים.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מופנית הבקשה שלפנינו. טענות המבקשים הן, בעיקרן, כי המדובר בעסקאות אמת, אשר המבקש 1 קיבל לגביהן ייעוץ של רואה חשבון, וכי ספקי החשבוניות היו מנהלים או שותפים ("ראיסים") של הפועלים, שביצעו בפועל את העבודות.

דין הבקשה להידחות. עיון בדברים שאמר המבקש בחקירתו במס הכנסה, ובראיות הנוספות עליהן סמך בית משפט השלום את פסק דינו, מלמד כי הרשעתם של המבקשים מונחת על יסודות איתנים, ואין כל עילה להתערב בהם. מה גם שלא נתקיימו, בענייננו, התנאים למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.