בש"פ 3103/03 עמאד טאהא נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מכוחה נעצרו העוררים עד תום ההליכים נגדם.

2.שני העוררים מואשמים בעבירות של חבלה בכונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות ואיומים. על פי האישום, בערב ה-13.3.03, במסעדה בחיפה, התפתח ויכוח מילולי בין העוררים לבין שני המתלוננים. תוך כדי הויכוח שלף עורר 2 סכין מכיסו והעוררים דרשו מהמתלוננים לצאת מהמסעדה תוך שימוש באיומים. בהיותם בחוץ, ניגש העורר 1 למכוניתו שחנתה בקרבת מקום והוציא מתוכה אלה והעוררים תקפו את המתלוננים. במעשי התקיפה, השתמש העורר 1 באלה ואילו עורר 2 תקף את אחד המתלוננים בידיו, ואת האחר דקר בסכין. כתוצאה ממעשים אלה נפצעו המתלוננים, והמתלונן שנדקר בחזהו אושפז ונותח.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי קימת תשתית ראייתית לביסוס לכאורה של האישומים כנגד העוררים. לאור מסוכנותם כפי שעולה מהעבירות שביצעו, החליט לעוצרם עד תום ההליכים תוך שלא ראה לנכון לאבחן ביניהם בהתאם לחלקו של כל אחד במעשי האלימות.

4.בערר שלפני נחלקו טיעוניהם של העוררים וכל אחד הציג את עניינו. באת כוח עורר 1 עמדה על כך שחלקו של מרשה קטן מזה של עורר 2 שכן לא השתמש בסכין אלא באלה בלבד. כן ציינה כי מדובר בארוע לא מתוכנן, פרי התלהטות יצרים רגעית, וקימות ראיות לפיהן לא העוררים הם אלה שפתחו בעימות עם בני הקבוצה האחרת. כן עמדה על כך שהעורר התייצב לחקירת המשטרה מיד כשזומן, וברקעו הקודם אין רישום פלילי משמעותי. לטענתה, ראוי לשקול שחרור בחלופת מעצר אפילו מדובר בעבירות חמורות של אלימות שכן חומרת המעשים צריכה להישקל בהקשר לגזר הדין ולא בהקשר לחלופת מעצר אשר מבחני החלתה הם אחרים.

בא כוח עורר 2 טען כי לא ניתן משקל נאות לעובדה כי מדובר באדם נטול עבר פלילי, ולכך כי גם הוא התייצב לחקירת המשטרה מיד כשזומן. עוד נטען כי בתיק אחר בפרשה אחרת, בנסיבות דומות במידה מסוימת לענין זה, הסכימה הפרקליטות שלא לעמוד על מעצר נאשמים לצורך ניהול ההליכים המשפטיים. כן היה מקום להתחשב בגילו הצעיר של העורר. בא כוח המשיבה ציין את חומרת הפציעות שנגרמו למתלוננים ועמד על המדיניות השיפוטית המקובלת בעבירות אלימות מסוג אלה הנוקטת גישה מחמירה לצורך הגנה על שלום הציבור.

5.נסיבות העבירות שבוצעו על ידי העוררים הן אכן חמורות, ותוצאותיהן מבחינת המתלוננים הן קשות, ורק בנס נמנעו נזקי גוף בלתי הפיכים או, חלילה, אובדן חיים. מטיבן של עבירות האלימות המתבצעות באמצעות נשק קר כגון סכין, או אלה, שהן טומנות בחובן סכנה ישירה ומיידית לקרבנותיהם ומעידות על מסוכנות מבצעיהן.

אף שהעימות במקרה זה לא היה מתוכנן, קיומם של כלי נשק קר בחזקת העוררים איננו מקרי ומשקף מודעות ונכונות להשתמש בהם בעת הצורך. אצל עורר 2 נמצא סכין, ואילו עורר 1, במהלך התרחשות העימות בין הקבוצות, פנה במטרה מכוונת למכוניתו כדי לחמש את עצמו באלה שהיתה ברשותו מבעוד מועד כדי להלום בה בשעת הצורך. מציאות נשק קר בידי העוררים ואופן השימוש בו ממעטים מן הרושם, שאפשר שאחרת היה נוצר, כי מדובר כאן בתוצאות מריבה מקרית, פרי התלהטות יצרים רגעית ובלתי נשלטת. כבר חזר בית משפט זה וציין לא אחת את הסכנה לציבור ממעשי אלימות של צעירים המלווים שימוש שלוח רסן בנשק קר, ואת הצורך להגן מפני סכנה זו על דרך בידודם של עברייני האלימות ממוקדי הסכנה. אוסיף, כי אינני רואה מקום לאבחנה בין חלקו של עורר 1 לזה של עורר 2 רק מהטעם שהאחד השתמש בסכין והשני השתמש באלה. שני אמצעים אלה הם בבחינת כלי נשק קר מסוכנים שבכוחם לפגוע באדם ואף להמיתו, ויצירת מדרג מסוכנות ביניהם איננו נראה ראוי.

כנגד שיקולי המסוכנות האמורים, קיימים קווי זכות לעוררים שלפנינו שעיקרם – העדר עבר פלילי, גיל צעיר יחסית, והתייצבות ושיתוף פעולה בחקירות המשטרה המשקפים משמעת ויחס של הכרה במעמד רשויות אכיפת החוק.

6.בשיקול כולל, ונוכח מסוכנות העוררים המשתקפת ממעשי העבירה המיוחסים להם, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעוצרם עד תום ההליכים. יחד עם זאת, נוכח קווי – הקולא שצויינו לעיל, אפשר ויהיה מקום לשקול פעם נוספת את שאלת החלת חלופות מעצר בעניינם לאחר מתן עדותם של עדי התביעה. עשוי להיות כי עם חלוף הזמן, יירגעו הרוחות בין שתי הקבוצות הניצות, ואפשר שלאחר סיום ראיות התביעה יפחת אף החשש מפני שיבוש הליכים.

הערר נדחה.