בש"פ 3104/01 אליאס ג'ובראן נ. מדינת ישראל

בפני בית משפט השלום בחיפה, טענה המשיבה בכתב האישום שהגישה נגד העורר, כי הוא נהג באלימות קשה באשה עמה היה לו קשר רומנטי, ואשר ביקשה להיפרד ממנו. בגין כך יוחסו לעורר עבירות של חבלה חמורה, איומים, כליאת שווא והתנהגות פרועה במקום ציבורי.

בפתח הדיון בבקשת המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, הודיע בא-כוחו דאז, שהוא אינו חולק על קיומן של הראיות לכאורה, והמחלוקת הצטמצמה איפוא לשאלת קיומה של עילת מעצר, ואם נכון לעשות בה שימוש.

על השאלה הראשונה השיב בית משפט השלום בחיוב, אך בחר שלא להכריע בנושא המעצר עד אשר יוצג בפניו תסקיר של שירות המבחן, והוא דחה את הדיון ליום 3.5.01.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ומשזה נדחה, פנה העורר לבית משפט זה.

הדיון בפני בית משפט השלום התקיים בתאריך 5.4.01 ולא נהיר לי מדוע צריך היה לדחות את המשך הדיון למועד כה מאוחר. תסקיר המעצר אמור להיות מוגש בפרקי זמן קצרים יותר, במיוחד כאשר נקודת המוצא של בית המשפט היתה שהוא עשוי לעשות שימוש בחלופת מעצר. אך את הנעשה אין להשיב, ומאחר ומועד הדיון קרוב, החלטתי להשאיר את החלטת המעצר על כנה. אותה בדיקה שנתבקש שירות המבחן לעשות נועדה לבחון אם ניתן לאיין או לצמצם את מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת, ולהבטיח את שלומה של זו כאשר הוא מהלך חופשי. מכאן דעתי שכל עוד לא הסתיימה אותה בדיקה, יהא זה לא בטוח לשחרר את העורר.

הערר נדחה.