בש"פ 3113/12 מדינת ישראל נ. יצחק פינקלשטיין

לפני ערר (בש"פ 4225/12) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח ) במ"ת 49100-07-11 מיום 6.5.2012, בה נדחתה בקשתו של העורר (להלן גם במסגרת בש"פ 3113/12: העורר ) לעיון חוזר בהחלטה להותירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כמו כן מונחת לפני בקשת העורר לחידוש הדיון בבש"פ 3113/12 אשר בגדרו הוגשה בקשת המדינה (להלן: המשיבה ) להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילים (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), אשר הדיון בה בוטל לבקשת העורר נוכח רצונו למצות תחילה את הליך העיון החוזר בבית המשפט המחוזי מושא בש"פ 4225/12, ולפיכך ניתנה הסכמת העורר להארכת מעצרו עד להחלטה אחרת של בית משפט זה, כעולה מהחלטת חברי השופט צ' זילברטל מיום 19.4.2012.

בש"פ 4225/12

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

זוהי הפעם הרביעית בה שב ומונח הדיון בעניין מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפני בית משפט זה. הרקע העובדתי לפרשה שבנדון וההליכים הקודמים בעניינו של העורר פורטו בהחלטותיהם של שופטי בית משפט זה.

בהחלטתו של השופט א' רובינשטיין בבש"פ 5965/11 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 1.9.2011) נקבע כי אין בסיס לטענותיו של העורר כנגד קיומן של ראיות לכאורה. עוד נקבע כי אמנם מסוכנותו של העורר גבוהה אך השופט רובינשטיין הורה על עריכת תסקיר מעצר.

בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6995/11 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 11.10.2011) נדחה ערר על החלטתו של השופט קפאח שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר הן בשל המסוכנות הנשקפת ממנו והן משום שלא ניתן לתת בו אמון, חרף המלצת שירות המבחן.

בהחלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 33/12 פינקלשטיין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 11.1.2012) נדחה ערר על החלטתו של השופט קפאח לדחות את בקשתו של העורר לעיון חוזר נוכח מסוכנותו ונוכח החשש לשיבוש הליכי משפט. השופט ג'ובראן

ציין כי על אף התסקיר החיובי בו צויין כי מדובר במקרה מצער ביותר של אדם מבוגר נעדר רקע פלילי שמעשיו לכאורה נבעו מדאגתו לבנו, מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר הינה מוצדקת.

2.

לא אפרט את מלוא עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר ואסתפק בתמצית הדרושה לצורך הדיון שלפני. במסגרת כתב אישום המתוקן, שבו אוחדו כתב האישום שהוגש נגד העורר, רואה חשבון במקצועו, ובנו (להלן: הבן ), עורך דין במקצועו, עם כתב אישום שהוגש נגד הבן ואחרים, תוארו באישומים 15-13 שהם הרלבנטיים בעניינו של העורר, ניסיונותיהם של העורר ובנו לשבש את ההליך המשפטי שננקט כנגד הבן. כך, בעוד הבן שהה במעצר יצר העורר לכאורה קשר עם שוטר סמוי שהתחזה לרוצח שכיר, נפגש עמו ומסר לו סכום כסף כמקדמה בתמורה לרציחתו של עד מדינה שהיה אמור להפליל את הבן בפרשה במסגרתה קשר עם אחרים קשר לגרום למר שוטה חובל ששימש אותה עת כמנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעיריית תל-אביב. במועד אחר פגש העורר אדם נוסף ומסר לידיו סכום כסף כתשלום עבור רכישת כלי נשק והטמנתם בחצר ביתם של אחרים במטרה לבצע עסקה עם המאשימה במסגרתה יימסר מיקום הנשק בתמורה להקלה בתנאי שחרורו והעונש שיוטל עליו. בנוסף, נטען כי במספר הזדמנויות שילם העורר סכומי כסף שונים לאדם אחר עבור הדחת עדי תביעה והטרדתם. משכך, הואשם העורר במספר עבירות, כגון קשירת קשר לרצח, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), נסיון לשידול לרצח, לפי סעיפים 33(1). 300 ו-29 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3.

עוד יצויין כי בהחלטתו הנ"ל של השופט רובינשטיין נקבע כי "אין להלום את טענותיו של העורר... שלפיהן לא ניתן להסיק מחומר הראיות את ידיעתו של העורר בדבר יעדם של הכספים המועברים לסוכן המשטרתי" (פסקה ט'). השופט רובינשטיין

הטעים כי "הרושם המצטבר מכל אלה הוא איפוא לכאורה של ידיעת העורר ומעורבותו במיוחס לו, קרי בניסיון הרצח של עד התביעה" (פסקה י'). בהחלטתו הנ"ל של השופט פוגלמן צויין כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא נסתרה. עוד ציין השופט פוגלמן

כי מהמעשים המיוחסים לעורר ניתן ללמוד שהמניע להם ממשיך להתקיים וכי העורר עקבי ושיטתי בחתירה אל המטרה של מילוט הבן מאימת הדין ולכן אין מקום לשחררו לחלופת מעצר חרף גילו ולמרות שהעורר נעדר עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי. עוד צויין החשש מפני שיבוש מהלכי משפט. בהחלטתו הנ"ל של השופט ג'ובראן הוטעם כי אין בחלוף הזמן משום שינוי נסיבות המצדיק שחרורו של העורר לחלופת מעצר נוכח מסוכנותו והעדר חלופת מעצר הולמת שיהיה בה כדי לאיין מסוכנות זו.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

4.

לאחר כל אלה הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר. בבקשתו טען העורר כי כל העדים המרכזיים הרלבנטיים לחלקו כבר העידו ומשכך לא קיים עוד חשש מפני שיבוש מהלכי משפט ואף לא קיימת עוד מסוכנות בעניינו. כמו כן נטען כי לאחר שמיעת רוב העדים עולה כי חל כרסום בעוצמת הראיות לכאורה. עוד הדגיש העורר את גילו ומצבו הבריאותי.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הטענה בדבר כרסום בראיות לכאורה. בית המשפט הטעים את הדברים הבאים:

"באשר למפגש עם השוטר הסמוי שהתחזה לרוצח שכיר אין המבקש יכול לטעון כי מדובר במפגש תמים. המבקש עצמו הודיע לשוטר הסמוי כי הוא מתקשר אליו מטלפון ציבורי . הוא הדגיש כי הגיע לבד למפגש אשר נערך במקום מבודד. התשלום במזומן שבוצע תוך שהמבקש אוחז בשקית הניילון בקצות אצבעותיו. הוא אף טרח להודיע לשוטר הסמוי כי אין במכונית שהגיע עימה מכשירי הקלטה. הוא הסכים עם דברי השוטר כי ברגע שהמפגש מסתיים, הם אינם מכירים זה את זה וכי לא ייצור קשר עם השוטר הסמוי. גם בדברי השוטר הסמוי כי: 'אחרי שנגמור עם הבחור... יתחילו לדבר על זה בטח יהיה רעש ', מדברים בעד עצמם. תוכן הדברים מעיד כי מדובר ברצח ומשכך גם ה'רעש' אשר יקום בעקבותיו. דברי המבקש לקצינת המבחן כי לא התכוון לדבר שאינו חוקי, מקבלים נופך נוגה משנותנים את הדעת לנסיבות המפורטות לעיל.

המבקש בחקירתו, הרחיק עצמו מהאירוע. לדבריו נקלע למקום באופן תמים ' על מנת לקנות חולצה' . מאוחר יותר, שינה המבקש את טעמו ואמר כי סבר שמדובר בתשלום לחוקרים פרטיים. כאן עולה השאלה, מדוע יש להידבר עם החוקרים הפרטיים בטלפון ציבורי, מדוע יש להיפגש עימם במקום חשוך ומדוע יש לבצע את התשלום במזומן" [ההדגשות במקור – י.ד.].

עוד ציין בית המשפט כי "יעד הפגיעה טרם העיד". נוכח האמור דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר.

כנגד החלטה זו מכוון הערר מושא בש"פ 4225/12.

ההליכים לפני בית משפט זה

בתחילה נקבע הדיון בערר ליום 31.5.2012, אולם נוכח בקשת הצדדים לדחות את מועד הדיון היות שמתנהלים ביניהם מגעים אשר עשויים לייתר את הדיון בערר, נעתרתי לבקשה והדיון נדחה ליום 3.6.2012 וכן נעתרתי לבקשה לפטור את העורר מלהתייצב לדיון.

נימוקי הערר

6.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי חימי – לאחר שנשמעו עדי התביעה המרכזיים בעניינו חל כרסום ממשי בעוצמת הראיות לכאורה. כך למשל, לגבי האישום ה-13 שעניינו ניסיון לשידול סוכן המשטרה לרצוח את עד המדינה, טוען העורר כי שמו של רמזי, עד המדינה, לא צויין אף לא פעם אחת במהלך המפגש בינו לבין הסוכן. כמו כן לא נאמר במהלך המפגש מפורשות על ידי העורר כי הוא מבקש שהסוכן יפגע ברמזי או יגרום למותו. העורר שב ומדגיש כי רוב עדי התביעה הרלבנטיים לאישומים המיוחסים לו נשמעו ולכן אין עוד חשש להטרדת עדים או לשיבוש מהלכי משפט. העורר טוען כי העובדה שרמזי טרם העיד אינה רלבנטית שכן עדותו לא תסייע בהוכחת המיוחס לו היות שהיא רלבנטית רק לגבי המיוחס לבנו של העורר. לטענת העורר, שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל למימד חלוף הזמן ולעובדה כי המשפט אינו קרוב לסיומו שכן צפויים להעיד עדים רבים נוספים שאינם רלבנטיים לאישומים המיוחסים לעורר. מנגד טוען העורר כי הוא אדם מבוגר, בן כ-65, נטול עבר פלילי, ניהל אורח חיים נורמטיבי כאשר מעורבותו באירוע המיוחס לו נבעה מ"ליקוי מאורות" עקב אהבתו ודאגתו הרבה לבנו ומשכך לא נשקפת ממנו מסוכנות. עוד ציין העורר כי הוא אדם חולה שלקה לפני מספר שנים בהתקף לב והוא נוטל כדורים באופן קבוע. לאחרונה בוצעה לו בדיקת אולטרסאונד שלאחריה אובחן בגופו ככל הנראה גידול ובעוד כחודש הוא צפוי לעבור ניתוח. עוד ציין בהקשר זה כי עד עתה לא נמסר לו פענוח תוצאות האולטרסאונד חרף בקשותיו החוזרות על מנת שיוכל לקבל חוות דעת נוספת טרם ביצוע הניתוח כשהוא במעצר. עוד הדגיש העורר כי התסקיר שנערך בעניינו לאור החלטתו של השופט רובינשטיין הוא חיובי והוא חולק על האופן בו ניתח בית המשפט המחוזי את המלצות שירות המבחן. עוד הצביע העורר על השבר שחוותה המשפחה עקב מעצר הבן שעד לאירוע היה עורך דין מצליח בתחום הנדל"ן. לאור מכלול הנסיבות האמורות עותר העורר לשחרורו לחלופת מעצר.

תגובת המשיבה

7.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד זוהר דולב – הגישה את תגובתה בכתב לערר במהלך הדיון שנערך לפני וכן הגישה לעיוני חלק מהראיות לכאורה, ביניהן סרטונים המתעדים את המפגש בין העורר לבין הסוכן. בעל פה טענה המשיבה כי לא חל כרסום בראיות לכאורה. המשיבה הסבירה כי בית המשפט המחוזי הסתפק בדיון בראיות לכאורה להוכחת האישום ה-13 שהוא האישום המרכזי בעניינו של העורר – נסיון לשידול לרצח. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהראיות לכאורה שעמדו בתחילת הדרך בעינן עומדות, שכן כפי שקבע השופט רובינשטיין

בהחלטתו הנ"ל ניתן ללמוד מהמפגש בין העורר לבין הסוכן ומהנסיבות העולות מ"המעטפת" של המפגש כי העורר היה מודע לכאורה למטרת העברת הכספים לידי הסוכן וכי הסוכן התבקש על ידי העורר לגרום למותו של עד המדינה. לטענת המשיבה העובדה כי שמו של רמזי לא צויין מפורשות במהלך המפגש עם הסוכן הייתה ידועה לבית המשפט עוד בתחילת הפרשה וכך גם העובדה כי המילה "להרוג" או "לפגוע" גם היא לא הופיעה מפורשות. חרף זאת סברו הערכאות הקודמות ושופטי בית משפט זה, בצדק, כי תוכן המפגש בין העורר לבין הסוכן ונסיבותיו מצביעים על מעורבותו של העורר במיוחס לו. כך למשל, ניתן ללמוד על כך מהשימוש במונח "לגמור אותו" לגבי רמזי. עוד מצביעה המשיבה כי אם המפגש היה תמים מדוע התעקש העורר ליצור קשר עם הסוכן באמצעות טלפון ציבורי. זאת ועוד, אם סבר העורר כי מדובר בבלש פרטי, מדוע אמר לו כי הוא מוחק את מספר הטלפון שלו לאחר ששילם לו סכום של 5,000$? כיצד יכול היה ליצור איתו קשר מאוחר יותר על מנת לבחון אם התקדמה עבודת הבילוש לאחר שמחק את מספר הטלפון? עוד הפנתה המשיבה לחקירתו הנגדית של הסוכן בבית המשפט המחוזי במהלכה העיד כי היה ברור לו ולעורר מהי כוונת הביטוי "לגמור אותו" ולשם מה הועברו הכספים.

8.

עוד טוענת המשיבה כי מצבו הבריאותי וגילו של העורר הם פקטורים שהיו תקפים באותה מידה עת ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, ומשכך אין בחלוף הזמן כדי להפיג מסוכנות זו עליה עמדו הערכאות הקודמות וכן שופטי בית משפט זה. עוד הוסיפה המשיבה כי הן המסוכנות והן החשש מפני שיבוש בעינם עומדים נוכח העובדה כי רמזי טרם העיד. בנוסף לכך טענה המשיבה כי הנתונים שצויינו בתסקיר אליו הפנה העורר נבחנו הן על ידי השופט פוגלמן והן על ידי השופט ג'ובראן ואלו לא ראו כי יש בכך לשנות את מצב הדברים נוכח מסוכנותו של העורר.

בש"פ 3113/12 ובקשת העורר לחדש את הדיון בו

9.

כאמור ביום 19.4.2012 הוגשה בקשה להארכת מעצרו של העורר ב-90 ימים נוספים החל מיום 28.4.2012. דיון בבקשה בוטל נוכח הסכמת העורר למעצרו עד להחלטה אחרת לצורך מיצוי הליך העיון החוזר. משנדחתה בקשתו לעיון חוזר על ידי בית המשפט המחוזי הגיש ערר על החלטה זו וכן בקשה לחדש את הדיון בבקשת המשיבה להארכת מעצרו.

10.

בבקשה להארכת המעצר נטען על ידי המשיבה כי שמיעת הראיות במשפטו של העורר התעכבה, בין היתר, בשל העיכוב שחל בהוצאת תעודת החיסיון. נכון לעת הזו נטען כי משפטו של העורר מתנהל בקצב אינטנסיבי וקבועים בו עוד תשעה מועדים לשמיעת הראיות (במועדים אלו כללה המשיבה את דיוני ההוכחות שנקבעו ליום 24.4.2012 וליום 2.5.2012). המשיבה ציינה כי נכון למועד הגשת הבקשה התקיימו שמונה ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו 150 עדי תביעה או שהראיות לגביהם הוגשו בהסכמה. המשיבה מציינת כי הארכת מעצרו של העורר נדרשת נוכח מסוכנותו, כפי שהיא נלמדת מהמעשים המיוחסים לו וכפי שנקבע בהחלטות קודמות של שופטי בית משפט זה. המשיבה טוענת כי היא סבורה שבמהלך שבעת מועדי ההוכחות הצפויים להתקיים במהלך הפגרה היא תוכל להכריז "אלו עדי" והמשפט לא צפוי להתארך באופן משמעותי על אף שמדובר בפרשה מורכבת. כן ציינה המשיבה כי בכוונתה לוותר על העדתם של כ-50 עדים.

תגובת העורר

11.

העורר טוען כי יהיה זה לא רלבנטי להניח כי שמיעת העדים תסתיים בתקופת הפגרה, ומעבר לכך צפויים עוד סיכומים וזמן נוסף יחלוף עד למתן הכרעת דין. העורר טוען כי לאחר תשעה חודשים ומשטרם הסתיים משפטו נקודת האיזון השתנתה. בשים לב לעובדה כי עדים רבים צפויים להעיד במשפט, רובם המכריע אינו קשור לאישומים בהם הוא מעורב, ולאור מצבו הבריאותי ונסיבותיו האישיות יש לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובערר על נספחיהן ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות ודין הבקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים, החל מיום 28.4.2012 , להתקבל.

13.

איני סבור כי חל כרסום כלשהו בתשתית הראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר במסגרת האישום ה-13, מהטעמים עליהם עמדה המשיבה וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אין באמור כדי להביע עמדה בשאלה אם חל כרסום בראיות לכאורה לגבי יתר האישומים המיוחסים לעורר. די לי לצורך הדיון שלפני בקביעה לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום ה-13, שהוא האישום המרכזי והחמור מבין שלושת האישומים בהם מעורב לכאורה העורר. מקובלת עלי עמדת המשיבה כי העובדה ששמו של רמזי לא נאמר מפורשות במהלך הפגישה עם הסוכן וכן העובדה כי במהלך הפגישה לא צויינה מפורשות המילה "לפגוע" או "להרוג", אינן מכרסמות בעוצמת הראיות לכאורה. הדברים הללו היו ידועים עוד מראשית הדרך וחרף זאת נקבע כי די בראיות הקיימות כדי לבסס מסד של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר באישום ה-13. כפי שציין חברי השופט רובינשטיין וכן בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הערר שלפני, קיימות די והותר ראיות לביסוס ידיעתו הלכאורית של העורר בנוגע לזהות היעד, טיב הפגיעה המתוכננת בו ומטרת העברת הכספים. התנהלותו של העורר, כפי שהצביעה עליה המשיבה הן בעל פה והן בתשובתה, אינה מתיישבת לכאורה עם התנהגות של אדם חף מפשע שביקש לשכור שירותיו של בלש פרטי. השאלה האם השמטת הפרטים הנטענים בשיחה עם הסוכן מביאה לידי מסקנה כי לא קיימת תשתית ראייתית להרשעת העורר היא שאלה שעל בית המשפט המחוזי בהליך העיקרי להתמודד עימה ודי לעת הזו בפוטנציאל ראייתי להרשעה אשר קיים גם קיים.

14.

לא מקובלת עלי טענתו של העורר כי מסוכנותו והחשש לשיבוש מהלכי משפט אינם קיימים עוד בעניינו. גם אם רוב העדים הרלבנטיים העידו הרי שהיעד, קרי עד המדינה, טרם העיד ולכן קיים לכאורה חשש שאם ישוחרר העורר ממעצר הוא עלול לפגוע בעד המדינה כפי שניסה לעשות לכאורה בעבר למען בנו. הנתונים בדבר נסיבותיו האישיות ומצבו הבריאותי של העורר אינם חדשים והיו ידועים היטב עת הוחלט על ידי הערכאות הקודמות ושופטי בית משפט זה כי מסוכנותו של העורר מצדיקה המשך מעצרו. אכן, מדובר באדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, אולם התנהגותו במקרה דנן מצביעה על מסוכנותו ומסוכנות זו בעינה עומדת.

15.

בשים לב לעובדה כי המשפט מתנהל בקצב משביע רצון והצדדים טענו לפני כי הם משתפים פעולה בניהול יעיל של המשפט, ולאור מסוכנותו של העורר והעובדה כי עתידים להתקיים שבעה דיונים במהלך הפגרה, הגעתי לכלל מסקנה כי לעת הזו נקודת האיזון בחלוף תשעה חודשי מעצר טרם נוטה לכיוון שקילת שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

16.

באשר לבקשת בא כוח העורר לקבל את פענוח תוצאות האולטרסאונד לצורך קבלת חוות דעת נוספת, השב"ס ימסור לעורר את תוצאות הפענוח על מנת שהעורר יוכל להעמידן לבחינה נוספת של מומחה מטעמו.

17.

אשר על כן אני מורה על דחיית הערר ועל קבלת הבקשה להארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים נוספים החל מיום 28.4.2012 , או עד למתן פסק דין בתפ"ח 34337-05-11 ותפ"ח 49121-07-11 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המוקדם מביניהם.

18.

עותק של החלטה זו יועבר לשב"ס.