בש"פ 3116/01 נוייסרי פריד נ. מדינת ישראל

על פי הנטען בכתב האישום אשר הוגש נגד העורר לבית משפט השלום בנצרת, הוא קיבל מאחר סכום של 1,200 ש"ח על מנת לרכוש 9 גרם של סם מסוכן מסוג הרואין. העורר ביצע את המוטל עליו, ועל כך הובא לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, סחר בסמים ואחזקה של סם. כמו כן יוחסו לעורר עבירות של תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור, אותן ביצע, על פי הנטען, במהלך מעצרו.

בדונו בבקשת המשיבה למעצר עד תום ההליכים, מצא בית משפט השלום כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום, ואלו מתבססות, בראש ובראשונה, על דברים שנרשמו מפיו של העורר עצמו בהודעה מיום 18.2.01, וכן על הודעה שנרשמה מפיה של חברתו ביום המחרת.

בית המשפט סבר, כי עברו הפלילי של העורר מעיד על דפוס התנהגות עברייני, הכרוך בסכנה לציבור, ועל כן קבע כי לא זו בלבד שמתקיימת עילת מעצר, אלא שגם אין מקום להסתפק בחלופת מעצר, עקב מסוכנותו של העורר לציבור.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, ומכאן הערר שבפני.

אינני שותף לדעתו של בא-כוח העורר, לפיה שגו שתי הערכאות הקודמות בהחלטתם לעצור את שולחו. כאמור, ניצבת נגד העורר מערכת ראיות הכוללת את הודאתו, ואם תוסיף לכך את העובדה שמדובר במי שחטא לא אחת בעבר בפלילים, וגם ממסחר בסמים לא משך את ידו, אינך יכול שלא להגיע למסקנה כי מדובר במי שסכנתו אינה טעונה עוד הוכחה.

בא-כוח העורר מלין על כך ששירות המבחן הגיש תסקיר לבית המשפט מבלי לראיין את שולחו, דא עקא שמעיון בתסקירים מיום 6.3.01 ו17.12.00- עולה, כי בחודש ספטמבר 2000 נעשה נסיון לשלב את העורר בתהליך גמילה בקהילה טיפולית, אולם כשבועיים בלבד לאחר שנכנס לשם, הוא פרש מיוזמתו, וגם נסיון נוסף שנעשה כדי לשלבו, נכשל. נוכח כל אלה, אין להתפלא על מסקנתו של שירות המבחן, שלא נמצאה דרך שיקומית שעשויה לשמש תחליף למעצר, אדרבא, אורח חייו של העורר והתמכרותו לסמים, כרוכים בחשש שהוא לא יוכל לשמור על אורח חיים נורמטיבי, אם ישוחרר מהמעצר.

מכאן מסקנתי כי דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.