בש"פ 3118/05 יוסף אל אוושלה נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.3.2005 (כב' השופט ואגו) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר, יחד עם אחרים, הוגש כתב אשום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפריצה, פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה, החזקת מכשירי פריצה, היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי לפקידו ושימוש בכוח ובאיומים למניעת מעצר.

2.אירוע הפריצה נשוא כתב האישום אירע מעל נגרית חזן באילת, כאשר אזרח הבחין באקראי ממקום מגוריו בנאשמים, אשר ראשית צפו אל עבר הנגרייה ואחר-כך טיפסו לעברה. הוא הזעיק את כוחות המשטרה שלכדה אותם כאשר התחבאו בתעלות האוורור. נאשם נוסף נלכד בתוך הנגרייה שעה שניסה להימלט. במקום נמצאו סימני פריצה, כלי פריצה, ובהם מגזרי תיל וכן כובעי גרב מחוררים.

3.בית משפט השלום קבע ששלושת הנאשמים הודו במעשה במקום הפריצה וכי קימות ראיות לכאורה נגדם. כמו כן קבע את מסוכנותם בהתחשב בתכנון המוקדם, בעובדה שבוצעה בצוותא חדא פעילות ההתנגדות כנגד השוטרים וכן בעברו הפלילי של העורר שהינו בעל 4 הרשעות קודמות בעברות רכוש, אשר השתחרר ממאסר לאחר שנתיים ימים רק בחודש אוקטובר האחרון ומאסר על-תנאי בן שנה תלוי ועומד נגדו.

בית המשפט המחוזי שחרר את אחד הנאשמים, אשר עברו נקי, בהמלצת שרות המבחן ובהסכמת המדינה. לגבי העורר תסקיר המבחן אמנם המליץ על שחרורו בחלופה מסוימת בפזורת השבט, אולם בית המשפט מצא שהתסקיר אינו חד משמעי באשר למחויבות שהעורר מוכן ליטול על עצמו במידה וישוחרר ממעצרו וספק עד כמה הפנים מידותיו הרעות, במיוחד בהתחשב בעברו הפלילי ובמאסר על-תנאי התלוי כנגדו. לאור האמור, ולנוכח הקשיים לפקח על קיום תנאי השחרור, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי נשקפת סכנה להישנות המעשים והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

4.בטיעונו בעל פה, חזר בא כוחו של העורר, על הטענה כי השוטרים שעצרו את העורר וחבריו תפסו אותם במקום אחר בעיר, הובילו אותם לגג הנגרייה ושם ביימו את מעצרם, תוך שימוש באלימות. על פי הנטען, האזרח שהזעיק את המשטרה לזירה יצר קשר עם קצין מודיעין במשטרת אילת והשתמש בלשון המעידה על כך שהמדובר באיש הנמנה על כוחות השיטור ולא בעובר אורח תמים אשר נקלע במקרה למקום.

כמו כן, נטען שהעורר שינה דרכו ולמרות שבאמתחתו מספר הרשעות בתחום עבירות הרכוש, ניתן לתת בו אמון ולכן יש לשחררו בתנאים מגבילים, בדומה לאחד החשודים האחרים ששוחרר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. משפטו של העורר צפוי להתארך פרק זמן ניכר ואין סיבה להחזיקו במעצר, לנוכח העובדה ששירות המבחן המליץ בעניינו על חופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בביתו של אחיו ותחת פיקוחו.

לטענת באת כוח המשיבה, די בראיות התביעה בכדי להביא למעצרו של העורר עד לתום ההליכים הפליליים נגדו. לעורר עבר מכביד וכנגדו עומד עונש מאסר מותנה. אף על פי כן, העורר נטל חלק בתכנון מוקדם של מעשה הפריצה, והגיע מלווה בחבריו במיוחד לשם כך מהעיר דימונה. בנסיבות אלו, אין לתת בעורר אמון בסיסי המצדיק את שחרורו למעצר בית.

5.אשר לטענת העורר, לפיה בוים מעצרו על ידי השוטרים שעצרו אותו ואת חבירו במקום אחר בעיר, בית משפט השלום הגדירה כ"תמוהה, וגם זאת בלשון המעטה, ועומדת בסתירה מוחלטת לחומר הראיות הרב המצוי בתיק". מכל מקום, מהדיון שהתקיים בפניי עולה שהדברים נבחנו על ידי מח"ש והחקירה בעניין נסתיימה זה מכבר. כמו כן, גרסה זו תיבחן במהלך ניהול משפטו של העורר, אולם בשלב זה אין בה כדי לגרוע מהרף הראייתי הנדרש לשם מעצרו עד תום ההליכים.

אין חולקין על מסוכנותו של העורר. לעורר עבר פלילי מכביד בתחום עבירות הרכוש והוא שוחרר ממאסר לאחרונה לאחר שנדון לחמש שנות מאסר. כל זאת, בנוסף למאסר המותנה שהושת על העורר, לא מנע את ביצוע העבירות המיוחסות לו לכאורה על פי כתב האישום. כאשר מוסיפים לאלו את ההתנגדות האלימה בה נתקלו השוטרים שביקשו לעצור את העורר וחבריו, את נסיבות האירוע, התכנון המקדים לביצוע העבירות, ההצטיידות בכלי פריצה וכובעי הגרב המיוחסת לו ואת החשש מפני הימלטותו מהדין, יש בדברים כדי להטות את הכף לכיוון מעצרו של העורר.

בבואו להכריע בשאלת מעצרו של נאשם, על בית המשפט לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר או למצער, להפחיתה באופן משמעותי (סעיף 21(ב)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). תסקיר המבחן שנערך בעניינו ממליץ על שחרור העורר למעצר בית בתנאים מגבילים בבית אחיו, אשר נמצא בפזורה הבדואית, ובפיקוחו. בית המשפט המחוזי נתן דעתו להמלצת עורכי התסקיר אולם, ציין כי לנוכח מקום מגוריו של אחי העורר, אין מתאפשר הפיקוח הנדרש על שמירת תנאי מעצר הבית. עובדה זו, בשילוב עם החשש מפני הימלטותו של העורר מאימת הדין, לנוכח המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, הביאה, כאמור, להחלטתו של בית המשפט להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו ואיני מוצאת להתערב בה.

לנוכח האמור, דין הערר להדחות.