בש"פ 3121/01 מישייב ניקולאי נ. מדינת ישראל

על פי הנטען בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום, התפרע המערער באחד מימיו של חודש פברואר 2001 במשרדה של המחלקה לשירותי רווחה באור- עקיבא. לאחר זאת הוא פנה לביתו, ועל פי טענת המשיבה, תקף את בת זוגו וחזר ללשכת הרווחה שם הצהיר כי אם יאסר בגלל אשתו, הוא יפגע בה ובאנשים נוספים כאשר ישתחרר.

על פי הנטען, המשיך העורר להתנהג באלימות גם במהלך הנסיעה בניידת משטרתית, כאשר ביקש לקפוץ ממנה תוך שהוא מנסה לגרור עמו שוטרת.

המשיבה ביקשה מבית משפט השלום לעצור את העורר עד תום ההליכים, עקב אלימותו כלפי אשתו, דבר המקים עילת מעצר סטטורית. בית המשפט נעתר לבקשה זו, ובית המשפט המחוזי דחה ערר שהגיש העורר על אותה החלטה.

עיינתי בהחלטותיהן של שתי הערכאות שקדמו לי, ולא מצאתי בהן פגם. לנוכח האמור בכתב האישום, ובתסקירו של שירות המבחן, ולאחר שעיינתי בגליון הרשעותיו של העורר, אני סבור כי נכון להיום מתקיימת בעורר עילת מעצר, לא רק משום חזקה שקבע המחוקק, אלא גם על פי מבחני השכל הישר. במשיב גלומה סכנה לקורבן ולציבור, ועל כן מוטב שיוחזק במעצר עד תום ההליכים בעניינו, הואיל ועל פי השקפתי אין חלופה שתבטיח כי המעשים בהם חטא לא ישנו.

הערר נדחה.