בש"פ 3121/19 מוסה אבו זאיד נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור , מ"ת 55233-10-17), שלפיה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 5.7.2019, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המבקש להקלה בתנאי שחרורו. ניתן אישור ליציאת העורר לעבודה תחת פיקוח הדוק, אך נדחתה בקשה לשינוי מיקום מעצר הבית לביתו של העורר בכפר קאסם. על העניין האחרון הוגש ערר זה.

1.

כתב האישום מייחס לעורר ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק שלא כדין וירי באיזור מגורים. על-פי העובדות שהוכחו לכאורה, הגיע העורר לביתו של אחיו, הנפגע, ירה בו מספר פעמים, וכן ביצע יריות לאוויר. אמנם המקרה אינו קל, אך בית המשפט הורה בשלב מסוים על שחרור העורר למעצר בית, ואף כאמור על יציאה מביתו לצרכי עבודה.

הסניגור טען כי יש מעין סתירה בין שני תסקירים שהוגשו – תסקיר אחד המליץ על דחיית חלק מבקשת העורר תוך התחשבות בהשלכת שחרורו למעצר בית על הנפגע שמתגורר באותו מקום; אך בתסקיר שני נמצא בסיס למסקנה אחרת ביחס להשפעת החזרה למקום המגורים על הנפגע. בא כוח המדינה הדגיש כי אין לו מענה לסתירה זו, אך, לדעתו, לנוכח חומרת המעשה והמסוכנות שעולה מן העורר, אין מקום להתערב בהחלטה קמא.

2.

בהקשר זה יצוין כי שירות המבחן סיכם את התסקיר במשפט "טרם בשלה העת לחזרתו של [העורר] למקום מגוריו טרם המעצר, אשר היה מקום מגוריו של המתלונן". לדעתי, כיוון זה מתאים לנסיבות וגם לטענת הסניגור בדבר הסתירה. דהיינו, לזכותו של העורר יצוין כי הוא עומד בתנאי השחרור תקופה ארוכה, ודומה כי היציאה לעבודה מהווה שינוי משמעותי לחיוב. מיקום מעצר הבית, עם כל הקושי, אינו רחוק ממקום מגוריו הרגיל. לכן לא מצאתי להתערב בערר. עם זאת, העורר יהיה רשאי בעוד ארבעה חודשים להגיש בקשה נוספת לעיון חוזר, בדבר מיקום מעצר הבית. היה ויוזמן תסקיר, יש להבהיר את הנקודה בדבר עמדת נפגע העבירה בסוגיה זו. אין בכך כדי להביע עמדה לכאן או לכאן, במקרה שתוגש בקשה כאמור. טענות הצדדים שמורות להם בעניין זה.

3.

הערר נדחה.