בש"פ 3123/98 שיר יעקב נ. מדינת ישראל

המדובר בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.11.97.

הבקשה שפני הוגשה בתאריך 20.5.98. המבקש טוען, כי לא ידע על האפשרות להגיש בקשה לרשות ערעור עד לאחרונה, ולכן מוגשת הבקשה עתה. יש להצטער על כך, אולם אין בכוחו של נימוק זה להתגבר על הכלל בדבר סופיות ההליך המשפטי. על פי עיקרון זה ניתן במקרים מיוחדים להאריך מועד שחלף, אך זאת רק כאשר מוכיח מבקש הארכה כי נבצר ממנו לנקוט בהליך מחמת טעמים בלתי צפויים שמחוץ לשליטתו; ואולם אי ידיעת החוק או טעות בהבנתו - כפי שארע בענין זה - אינם בגדר אלה. לכך יש להוסיף את משך האיחור. אך מובן, כי ככל שגדל משך האיחור, כך יקשה על המבקש לשכנע את בית המשפט כי קיימת הצדקה לאפשר פתיחתו של הענין שהסתיים זה מכבר. בעניין זה מדובר באיחור גדול מאד, שנדרשים טעמים כבדי משקל ביותר כדי להתגבר עליו.

הבקשה להארכת מועד נדחית.