בש"פ 3138/07 נאור סימן טוב נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופט ש' ברוך) מיום 4.4.2007 בה נתקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ה' נאור) מיום 1.4.2007 אשר הורה על שחרור העורר למעצר בית בתנאים מגבילים.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 21, הוגש כתב אישום המייחס לו ולשותפו עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב והחזקת רכוש החשוד כגנוב. על פי המתואר בכתב האישום, בליל יום 30.12.2006 התפרצו העורר ושותפו לרכב חונה על ידי ניפוץ השימשה באמצעות אבן ונטלו מתוכו רכוש השייך לבעל הרכב הכולל תיק ובו 716$, המחאות נוסעים על סך 700$, שני כרטיסי אשראי, צמיד כסף, מכשיר מירס, תעודת זהות, רישיון נהיגה וכסף מזומן. באותו מעמד נתפס אצל

הנאשמים רכוש החשוד כגנוב ובו רדיו-דיסק, משקפי שמש ומצלמה. הרכוש נתפס ברכב בו נסעו הנאשמים ועל גופם. מאוחר יותר באותו לילה התפרצו השניים למכונית נוספת על ידי ניפוץ השימשה באמצעות אבן ונטלו מתוכה מחשב "פאלם", דיסק און-קי ונרתיק ובו תקליטורים. הרכוש נתפס ברכב בו נסעו השניים.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 21.3.2007 ציין בית משפט השלום כי אין מחלוקת שלא עלה בידי המשיבה להניח תשתית ראייתית לגבי האישום השני ועל כן החלטתו התמקדה

באישום הראשון. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר באישום זה, וזאת בהסתמך על העובדה שהעורר וחברו נתפסו זמן קצר לאחר ביצוע עבירת הפריצה לרכב, על הודעת העורר לפיה במהלך כל שעות הערב שהה במחיצת השותף וכן על הרכוש שנתפס ברכבו של העורר. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהמעשים המיוחסים לו בוצעו לכאורה יום לפני שהיה עליו להתחיל בריצוי עבודות שירות בגין הרשעתו בעבירות רכוש קודמות, נקבע כי נשקפת מן העורר מסוכנות לרכוש הציבור ולביטחונו, אך חרף כל אלה וחרף המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית סבתו ועמדתו לפיה העורר לא הפיק תועלת מפיקוח שירות המבחן בו היה נתון, הורה בית המשפט השלום לשירות המבחן לבחון אפשרות לחלופת מעצר בפיקוח הוריו של העורר. נוכח המלצתו החיובית של שירות המבחן בעניין זה, הורה בית משפט השלום ביום 1.4.2007 על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית סבו בפיקוחו ובפיקוח אימו של העורר, תוך איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות.

3.

על החלטה זו עררו הן המשיבה והן העורר לבית המשפט המחוזי. המשיבה ביקשה לבטל את החלטת בית משפט השלום ולהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, והעורר מצידו עתר לשחררו בערבות. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את טענת העורר לפיה חל כרסום בתשתית הראייתית הנובע מכך ששותפו של העורר נוטל כיום אחריות למעשים המיוחסים לשניים. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הנסיבות בהן נתפס הרכוש מלמדות על כך שהעורר ידע לכאורה על קיומו ומכאן המסקנה בדבר מעורבותו במעשים שבמסגרתם הושג רכוש זה. עוד ציין בית המשפט כי גרסתו של העורר מעוררת קושי שכן העורר ניסה להרחיק עצמו ממעורבות במעשים המיוחסים לו אך בה בעת טען כי שהה במחיצת שותפו במשך כל הלילה. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שהעורר שב ומסתבך בעבירות חדשות לבקרים לאחר ההזדמנויות שניתנו לו מלמדת כי אין עליו מורא החוק וכי הוא אינו מפנים את חומרת מעשיו. לפיכך, קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

4.

העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. לטענת העורר, הודיית השותף מלמדת על היעדר ידיעה והסכמה מצידו של העורר להחזקת הרכוש הגנוב ברכב בו נהג. בהקשר זה טוען העורר כי שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל הולם לכך שכל שטרות הכסף נתפסו בכיסו של השותף, לכך ששברי הזכוכית נמצאו בין רגליו של השותף ולעובדה שהשותף והעורר נפרדו זה מזה בשלב מסוים של הלילה. כמו כן טוען העורר כי מעצם הימצאותו של הרכוש הגנוב ברכב לא ניתן ללמוד על ידיעתו והסכמתו להחזקה בו. אשר לחלופת המעצר טוען העורר כי בית משפט השלום בחן ביסודיות אפשרות לחלופת מעצר הולמת בעניינו והוא מוסיף ומציין כי שהה בעבר במעצר בית מלא בתנאים מגבילים במשך כשבעה חודשים מבלי להפר את תנאיו. בנסיבות אלה, כך טוען העורר, נימוקיו של בית המשפט המחוזי רלוונטיים במסגרת גזר הדין ולא בשלב המעצר והוא מדגיש כי המעשים המיוחסים לו לא בוצעו שעה שהיה נתון במעצר בית ועל כן אין בהם כדי ללמד על חוסר האפקטיביות שבחלופת המעצר. לבסוף טוען העורר כי במעצר הבית ובאיזוק האלקטרוני יש כדי להשיג את תכלית המעצר והוא עומד בהקשר זה על גילו הצעיר ועל כך שהוא נמצא בעיצומו של הליך שיקומי. המשיבה, מצידה, מתנגדת לערר ומדגישה את עברו הפלילי של העורר אשר נדון למאסר על תנאי, קנס, של"צ ופיקוח קצין מבחן בגין שלוש עבירות רכוש אך צו המבחן הופקע עקב עבירה נוספת שביצע והומר בעבודות שירות. בגין העבירה הנוספת שבוצעה הוטלו על העורר עבודות שירות נוספות, אך יום אחד טרם המועד שבו אמור היה להתחיל לבצען נעצר העורר בעבירות נשוא הערר שבפניי. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבה, אין מקום ליתן אמון בעורר שיקיים את תנאי חלופת המעצר ועל כן יש לדחות את הערר.

5.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הטענות שהועלו על ידי העורר בכל הנוגע לעוצמת הראיות לכאורה אינן מבוססות ואולם נראה לי כי בנסיבות המקרה דנן ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה וקביעת תנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של העורר פחותה. עבירות הרכוש המיוחסות לעורר אינן מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית מה גם שאין מדובר בעבירות הנמצאות ברף הגבוה במדרג עבירות הרכוש. אכן, חרף גילו הצעיר הספיק העורר לצבור הרשעות בעבירות רכוש והתפרצות ואת העבירות המיוחסות לו בענייננו ביצע העורר לכאורה יום אחד טרם המועד שנקבע לתחילת ריצוי עבודות שירות שנגזרו עליו בגינן. תמונת דברים זו יש בה אומנם כדי להשפיע על מידת האמון שראוי ליתן בעורר כי יקיים את תנאי חלופת המעצר, אך נראה לי כי חלופת המעצר שאותה אישר בית משפט השלום בהמלצת שירות המבחן, יש בה בשלב זה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. בהקשר זה יודגש כי על פי התרשמות שירות המבחן העורר ער לחלקים הבעייתים באישיותו המובילים אותו אל העולם העברייני וכי הוא מתקשה לראות עצמו כמי שמשתייך לסביבה עבריינית. העורר אף הדגיש כי הוא ער למשמעותה של חלופת המעצר וכי הוא נכון לעמוד בתנאים שיוטלו עליו במסגרתה. בני משפחתו של העורר אף הם מודעים למצבו של העורר והם מוכנים לסייע לו ולפקח עליו. לכל אלה יש להוסיף כי בעת שהעורר שהה בעבר במעצר בית

בבית הוריו עמד הוא בתנאי החלופה שנקבעו לו ולא הפר אותם. האיזוק האלקטרוני עליו הוסיף והורה בית משפט השלום יסייע אף הוא בפיקוח על קיום תנאי החלופה ונראה, אפוא, כי במכלול הנסיבות המתואר לעיל קיימת חלופת מעצר ראויה שיש בה כדי להפיג את החשש מפני

מסוכנותו של העורר כעבריין רכוש.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערר מתקבל. העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים שקבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 1.4.2007.