בש"פ 3142/19 יצחק וקנין נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה , במ"ת 32647-11-18), שלפיה נדחתה בקשת העורר לעיון מחדש בהחלטת מעצרו עד לסיום ההליכים. כתב האישום מייחס לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ואיומים. ברקע שוד של חנות בעיר העתיקה של באר שבע, במהלכו נטל העורר סכין יפנית, הצמיד אותה לבטנו של המתלונן, ודרש ממנו להוציא את כל כספו מהכיסים. הנפגע הוציא 300 ש"ח, ואז המשיך העורר ודרש שישלם לו דמי חסות למשך כל השנה. העורר פתח מגירה בחנות, נטל ממנה פנקס שיקים ואילץ אותו לרשום לו שיק על סך 5,000 ש"ח. עוד נטל העורר רכוש מהחנות בשווי של כ-1000 ש"ח. עובדות אלו הוכחו לכאורה.

הקו אותו מוביל הסניגור הוא שהעורר סובל מהתמכרות לסמים, ועל כן ביקש לשחרור בדמות חלופת מעצר טיפולית לצרכי גמילה מסמים. על מנת לגבש עמדה בדבר אפשרות של חלופה זו, הוזמן תסקיר חדש לדיון בבית משפט קמא. התסקיר המליץ על דחיית הדיון כדי לאפשר לקצינת המבחן לבחון יותר את החלופה, אך בית משפט קמא החליט שלא להיעתר לבקשת הדחייה. לטענת הסניגור, נכון היה לדחות את הדיון למועד אחר עד לקבלת תסקיר נוסף, ולא את הבקשה.

2.

תוצאה זו אכן אפשרית, אבל עדיין מוענק לבית המשפט שקול דעת. עם כל הניסיון להתחשב במצבו האישי של העורר, יש לזכור שאף בתסקיר האחרון כתוב כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות לא חוקית של העורר בתחום האלימות. יתרה מכך, לכאורה, עבר העורר על עבירות חמורות הן של אלימות והן של רכוש. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי בתחום האלימות, הרכוש, הסמים, הפרת הוראה חוקית ואף תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן שמונה חודשים. בהינתן נתונים אלו, אינני סבור כי נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא שלא לקבל את בקשת העיון החוזר. המסוכנות קיימת בצורה ברורה ולא עולה כי בכוחה של החלופה שהוצעה להשיג את מטרות המעצר, באופן שיפגע פחות בחירותו של העורר.

3.

הערר נדחה.