בש"פ 3142/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אליהו אברבנאל ) במ"ת 17747-01-20 מיום 8.5.2020, במסגרתה נדחתה טענתו של הסנגור המלומד לפיה יש להורות על שחרורו המיידי של העורר מאחר שמעצרו הוא בלתי חוקי.

2.

דין הערר להידחות. מהבחינה הדיונית, צודק בית המשפט קמא בכך שהטענות שהושמעו לפניו הן טענות שנבחנו, ולמצער ראוי היה שייבחנו, במסגרת הערר שהוגש על ההחלטה המורה על מעצר עד תום ההליכים ואשר נדחה על ידי בית משפט זה (כב' השופט יוסף אלרון ) בהחלטה מיום 23.4.2020 (בש"פ 244/20). לפיכך, ההליך בו עסקינן הוא למעשה ניסיון לערער על קביעותיו של בית המשפט העליון, והליך מעין זה לא קיים בדין.

3.

מהבחינה המהותית, הרי שגם אם יש ממש בטענת הסנגור כי נושא קיומן של ראיות לכאורה לא נבחן ביחס לאישומים הנוגעים למתלוננים הנוספים (המתלוננים שהוספו בכתב האישום המתוקן), הרי שאין בפגם זה כדי להפוך את המעצר של העורר לבלתי חוקי, וזאת מן הטעם שהעורר נמצא במעצר כדין, על פי כתב האישום המקורי, וסעיפי האישום שקבועים בו המתייחסים למתלונן הראשון, לגביהם נתנה הסכמה לקיום ראיות לכאורה.

4.

בנוסף, על פי הנמסר לי בדיון, המשיבה הגישה בקשה לקיים דיון בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים הנוגעים למתלוננים הנוספים – דיון האמור להתקיים מחר בבית המשפט המחוזי. בכך יש כדי לרפא את הפגם הנטען, שכאמור בכל מקרה אין בו כדי להפוך את המעצר לבלתי חוקי.

5.

לאור האמור, הערר נדחה .