בש"פ 3151/01 מדינת ישראל נ. מוסטפא אלעדם

הערר מתקבל.

המשיב ייעצר עד ליום 3.5.2001.

נימוקי ההחלטה יעמדו לרשות בעלי הדין עוד היום בשעות הערב.

ניתנה היום, ל' ניסן תשס"א (23.4.2001).

ש ו פ ט

בבית המשפט העליון

בש"פ 3151/01

בפני: כבוד השופט א' א' לוי

העוררת : מדינת ישראל

נגד

המשיב : מוסטפא אלעדם

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי

בירושלים מיום 2.4.01 בב"ש

2304/01 שניתן על ידי כבוד השופט

ד' חשין

תאריך הישיבה: ל' ניסן תשס"א (23.4.2001)

בשם העוררת: עו"ד אורי כרמלי

בשם המשיב: עו"ד מוחמד אברה אבו-גוש

החלטה

המשיב הובא לדין באשמת התעללות בקטינה. הוא אביה של המתלוננת, בת 16.5 שנים, וקצפו יצא על כך שבתו החזיקה במכשיר טלפון סלולרי ללא רשותו. בחודש מרץ 2001 תקף המשיב עם אחרים את הקטינה בצינור פלסטיק, והם הכו אותה בכל חלקי גופה, ואחר כך קשרו את ידיה ורגליה בחבל.

לאחר מספר ימים חזר המשיב ודרש מבתו את מכשיר הטלפון, ומשזו סירבה, הוא הכה אותה בכל חלקי גופה ושרט את פניה בידיו. חמתו של המשיב לא שכחה גם ביום המחרת, והוא גרר את בתו ממיטתה וחזר והיכה אותה במקל עד שזה נשבר.

2.העוררת ביקשה מבית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים. במהלך הדיון הניחו בעלי הדין כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת הנטען בכתב האישום. השאלות שבהן נחלקו הצדדים היו אם הוכח קיומה של מסוכנות, ואם קיימת חלופת מעצר שיהיה בה כדי להבטיח שהמשיב לא יחזור על מעשיו.

באשר לשאלת המסוכנות, מתקיימות במשיב שתיים מחלופותיו של סעיף 21(א)(ג) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-, וכוונת הדברים לכך שהמשיב לא זו בלבד שנהג באלימות חמורה ובאכזריות כלפי בתו, אלא שמעשיו גם כוונו כלפי בן משפחה.

לאותה מסקנה הגיע גם השופט המלומד של בית משפט קמא. וחרף זאת הבהיר בהחלטתו מיום 11.4.01, שהוא נוטה לשחרר את המשיב בערובה, אך החליט לדחות את הכרעתו עד לקבלתו של תסקיר מעצר.

מתסקיר שהגיש שירות המבחן ביום 22.4.01 התברר, כי לא היה סיפק בידו לפגוש את המתלוננת השוהה כיום במקלט, ושירות המבחן הביע את הדעה כי קיימת חשיבות רבה לאותו מפגש על מנת לגבש את המלצותיו.

בית המשפט לא נעתר לבקשת העורר ושירות המבחן לדחיית הדיון, בין היתר, משום שסבר כי ניתן היה לערוך את השיחה עם המתלוננת עד לאותו יום. בעקבות כך הורה בית המשפט לשחרר את המשיב למעצר בית, וכנגד הפקדתן של ערבויות.

3.המדינה לא השלימה עם שחרורו של המשיב ופנתה בערר לבית משפט זה, ועל פי השקפתי ערר זה בדין יסודו.

האלימות בה נהג המשיב בבתו הנה חריגה בחומרתה, ומותר להניח שתוצאותיה, ולאו דווקא הפיזיות אלא בעיקר הנפשיות, ילוו את הקטינה שנים רבות. אך לא עניין זה לבדו היה צריך לעמוד בדרכו של המשיב להשתחרר, אלא העובדה שכל עוד לא התקיימה שיחה עם המתלוננת, לא ניתן לשלול קיומה של מסוכנות קשה וחמורה מזו שהעורר הפגין כלפי בתו עד כה. במצב זה נכון היה להמתין עד ששירות המבחן יגבש את המלצותיו, ואינני סבור שדי היה באותה התרשמותו של בית משפט קמא מהמשיב ומהערבים, על מנת לשלול את הסכנה הנשקפת למתלוננת.

אני מחליט איפוא לקבל את הערר, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד ליום י' באייר תשס"א - 3.5.2001. עד למועד זה יגבש שירות המבחן את תסקירו, והוא מתבקש להתייחס גם לחלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב ויכולתם של הערבים המוצעים לפקח עליו. במועד הנדחה יחזור בית המשפט המחוזי וישקול כיצד לנהוג במשיב לנוכח בקשת העוררת לעוצרו עד תום ההליכים.