בש"פ 3151/05 אנדריי אפנסקו נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) שקיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת א' קנטור) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

העורר הועמד לדין בפני בית משפט השלום בקריות בגין מעשי אלימות בשלוש הזדמנויות כלפי אשתו, כשבאחת מהן נגרמה פגיעה לאישה, ובגין איומים על אשתו כי יהרוג אותה, וזאת בהיותו בגילופין. האישה הינה עיוורת בשיעור 100%. במהלך השבוע היא מתגוררת במוסד "מגדל אור" ובסופי שבוע חוזרת לביתה בנשר. על-פי קביעת בית המשפט, קימות ראיות לכאורה והסנגור לא חלק על כך.

הוגש תסקיר מעצר. שירות המבחן הביע ספק באם החלופה אותה הציע הסנגור, במסגרתה הוצע טיפול גמילה בכפר טמרה למשך 14 יום הינה מספקת, במיוחד לנוכח העובדה שהעורר מרבה בשתייה מזה 10 שנים ונראה כי המוטיבציה הנוכחית לגמילה קשורה באיום המעצר. שירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה. בית משפט השלום הורה על שחרורו של העורר למרכז החלמה תמר לטיפול בנפגעי סמים בכפר טמרה. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובית המשפט קיבל הערר והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

2.בא כוח העורר טוען, כי בית משפט השלום נתן החלטה מפורטת לפיה יש לשחרר את העורר בתנאים מגבילים מאוד שיש בהם כדי לנטרל את מסוכנותו. זהו, כלשונו, "שחרור מדלת לדלת". דהיינו, העורר ישהה במוסד 21 יום בטמרה, בתנאי מעצר בית. בית המשפט קבע דיון בתום הטיפול והורה לשירות המבחן לעקוב אחרי הטיפול, בציינו כי מדובר לדעתו בחלופה טובה ביותר, הפוגעת פחות בחרות העורר, אשר חייב לקבל טפול לבעיית השכרות, שאחרת יחזור לביתו אל המתלוננת עם אותה בעיה.

בית המשפט המחוזי לא נימק את התערבותו ואת שינוי ההחלטה. בא כוח העורר מסכים כי אכן קיימת חזקת מסוכנות וכי צריך להגן על המתלוננת. עם זאת, הוא מדגיש בטיעונו כי בית המשפט המחוזי לא בחן חלופת מעצר, כפי שמורה החוק. אמנם התסקיר לא בא בהמלצה, אך יש לשים לב שלא הייתה כל תקשורת עם הנאשם בשל קשיי שפה וכל הכתוב בתסקיר התבסס רק על השיחות עם רעייתו - המתלוננת.

3.באת-כוח המדינה טענה, כי דינו של הערר להדחות בשל מסוכנות העורר וחולשת הקרבן. לטענתה, כשהעורר יברח, המקום הראשון אליו יגיע יהיה אל המתלוננת. מדובר באשה עיוורת בה הוא מתעלל אשר נמצאת בפחד מתמיד. בהיותה עיוורת אף לא הייתה מסוגלת לראות את החבלות שנגרמו לה מידיו של העורר. המילה גמילה אינה מילת קסם ובקשתו הנוכחית של העורר לטיפול גמילה נאמרת מהפה אל החוץ וזאת בעיקר משום שהוא חושש מהמעצר. עוד ציינה, כי בבית המשפט התקיימה ישיבה ראשונה של הקראה והעורר ביקש רשות לשוחח עם אשתו מתוך מחשבה לסיים את קשר הנישואין ביניהם.

הסנגור מצדו סבור, כי התסקיר מיותר מאחר ואין כל אפשרות לקבל טיפול גמילה במעצר. בינתיים, מרשו נמצא מעל חודש וחצי במעצר ופתרון מבחינתו אין.

4.אכן, נקודת המוצא היא ההגנה מחויבת המציאות על אשתו העיוורת של העורר שהפכה קרבן למכותיו וממילא גם קרבן לשכרותו. נוצר מעגל אימה לפיו העורר שותה לשכרה, חובל באשתו, נעצר ועתה מבקש באמצעות בא-כוחו לאפשר לו טפול גמילה במטרה להיחלץ מהמצוקה וחוסר השליטה בהם הוא נתון. נראה שללא טפול גמילה לא יוכל העורר לשלוט בדחפיו ואשתו תמשיך להימצא בסיכון מתמיד. למרות שבית המשפט הורה על תסקיר מעצר, שירות המבחן לא קיים דיאלוג ישיר עם העורר ולכן גם לא ניתנה כל המלצה טיפולית.

באת-כוח המדינה הסכימה, וטוב עשתה שהסכימה, לתסקיר משלים שיציג בפני בית המשפט תמונה מלאה, הן באשר למסוכנותו של העורר והן באשר לשאלה האם קימת אפשרות שהעורר יעבור טיפול גמילה בתנאי מעצר בית מלא ובאופן שיהיה בו לתת מענה הולם לסכנה הנשקפת למתלוננת.

אני מורה איפוא לשירות המבחן להכין תסקיר משלים בעניינו של העורר. התסקיר המשלים יומצא לבית המשפט קמא על מנת שיבחן ויחליט בשאלת מעצרו של העורר ובשאלת טיפול הגמילה שנראה שהוא מחויב המציאות בנסיבות דנן. כל זאת, כמובן, בתנאי שבית המשפט ישוכנע שלא נשקפת למתלוננת סכנה מהעורר.

לאחר הטפול, אם יזכה בו, יוכל העורר לשוב ולפנות לבית המשפט על מנת שיישקל המשך מעצרו.