בש"פ 3154/21 זוהרה היימר נ. מדינת ישראל

ענייננו בבקשה להחזרת תפוס (מכשיר טלפון סלולרי), במסגרת תיק של שיבוש הליכי משפט והטרדת עד, תיק הנספח לכתב אישום חמור שעניינו בפרשת אונס קבוצתי.

הטלפון הסלולרי במקרה דנן הוא ראיה מרכזית בתיק השיבוש, ובאיזון האינטרסים בין רצונה העז של העוררת להתאחד עם המכשיר לבין חשיבותו כראיה, אני סבור כי האיזון נוטה להשאיר את המכשיר ברשות התביעה.

אכן, ההגנה הצהירה כי היא לא תטען לכלל הראיה הטובה ביותר, אולם בכך לא סגי. כידוע, "אין חקר לתבונתו של סניגור" וכלל זה משמש לא אחת את בתי המשפט בהקשר של מסירת חומרי חקירה להגנה. במקרה דנן, הכלל פועל לכיוון ההפוך. דווקא מאחר שבמהלך הדיון יתכן כי ההגנה תעלה טענות כאלה ואחרות הקשורות לראיות שהופקו או שעשויות להיות מופקות מהטלפון הסלולרי, יש להותיר את המכשיר בחזקת התביעה.

אשר על כן, הערר נדחה.