בש"פ 3160/02 עלא אגברייה נ. מדינת ישראל

1.לפנינו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ע' גרשון, בב"ש 2050/02 מיום 04.04.02, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פלילי 187/02.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם אחר, עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים; הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה. לפי כתב האישום, ביום 01.03.02, הגיע העורר, יחד עם אחר, לחוף קרית ים ברכב השייך לאחי העורר. העורר היה זה שנהג ברכב. בחוף הים פרקו השניים שלושה שקים, ולאחר מספר דקות הכניס האחר את השקים בחזרה לתא המטען, והשניים נסעו מהמקום. העורר נהג ברכב ביודעו כי תלויה נגדו פסילה בתוקף מלהחזיק רשיון נהיגה. בהמשך נסיעתם הבחינו השניים במחסום משטרתי והשוטר במחסום סימן להם לעצור. העורר הגביר את מהירות הרכב והמשיך בנסיעה, תוך שהוא חוצה את הצומת באור אדום מתוך כוונה להכשיל שוטרים בתפקידם. הנאשמים עצרו לבסוף את הרכב ברחוב חלוצי התעשייה, והחלו נמלטים רגלית מהשוטרים. השניים נעצרו לאחר מרדף רגלי של כ 400 מטר. בחיפוש שנערך ברכב בו נסעו השניים, נתפס סם מסוכן מסוג קנבוס המחולק לשלושה שקים, ובכל שק 16 אריזות במשקל כולל של 43,200 גרם נטו, אותו החזיקו הנאשמים בצוותא שלא לשימושם העצמי וללא היתר כדין.

3.לעניין התשתית הראייתית לכאורה, מציין בית המשפט המחוזי כי קיימים דו"חות של השוטרים לפיהם יש חשד כי שני הנאשמים היו מעורבים בעסקת סם בחוף הים. עוד קבע בית המשפט כי העורר לא ציית לשוטרים שסימנו לו לעצור, סיכן את חייו של שוטר שנאלץ לקפוץ הצידה כדי שהעורר לא ידרוס אותו, וחצה צומת באור אדום. מעשים אלה יש בהם כדי ללמד על ניסיון לברוח מאימת הדין, והם מצביעים על כך כי העורר ידע, לפחות בשלב זה, שבתוך הרכב מצוי סם מסוכן. בעניין עילת המעצר, בית המשפט קבע כי מעשי העורר מקימים חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, ויש חשש כי העורר יסכן את בטחון הציבור אם ישוחרר. השופט גם בדק חלופת מעצר וקבע כי לאור כמות הסם הגדולה שנתפסה, והתנהגות הנאשמים עובר למעצרם, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת זולת מעצר ממש.

4.לטענת בא-כוח העורר, העורר לא ידע על המצאות הסם המסוכן ברכב, עד זמן קצר לפני שנעצר על ידי השוטרים. עוד נטען כי העורר היה לכל היותר מסייע לחברו, אך לא שותף לעבירה. בא-כוח העורר קובל על כך שבית המשפט המחוזי לא שקל חלופת מעצר, וסרב לבקשת העורר להזמין תסקיר מבחן. העורר צעיר ימים ועברו הפלילי אינו מכביד. בא-כוח העורר מציע חלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא בביתו באום אל פחם, בפיקוח קרוב משפחה.

5.בדיון לפניי, חזר בא-כוח העורר על עיקר טיעוניו. עם זאת, אין הוא חולק על תשתית הראיות לכאורה, אך לדעתו היא מובילה למסקנה כי לעורר היה תפקיד שולי באירוע, וכי הוא רק סייע לביצוע העבירה, או לכל היותר היה שותף בעל חלק מזערי בביצוע. כן נטען כי העורר כלל לא ידע תחילה כי ברכב נמצאים סמים, והדבר נודע לו רק כאשר הגיעו השניים עם רכבם לחוף הים. באשר לפסילה, בא-כוח העורר הודה כי העורר ידע אומנם שאין ברשותו רשיון נהיגה, אך לא ידע כי הוא נמצא בפסילה. באשר לנהיגה ברכב, העורר אמנם לא עצר במחסום עצמו אך עצר בסמוך. לעומתו, טענה באת-כוח המדינה כי חלקו של העורר, כפי שעולה מהראיות, אינו קטן כלל ועיקר. העורר הוא זה שנהג ברכב, והגיע לחוף הים באורות כבויים. העורר לקח חלק פעיל במפגש שהתרחש בחוף הים, ואף עזר בהוצאת הסחורה והכנסתה לרכב. העורר נהג ברכב בפראות עד שנאלץ לעצור לאחר שנחסם על ידי ניידת משטרה.

6.לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, ועיינתי בחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. מעיון בחומר הראיות, קשה לי לקבל את הטענה כי תפקידו של העורר בפרשה היה לכאורה שולי, וכי הוא היה בבחינת מסייע בלבד לנאשם השני בפרשה. מחומר הראיות עולה לכאורה כי העורר לקח חלק פעיל בביצוע העבירות (ראה הודעת השוטר מלקר אהרון מיום 01.03.02 שעה 23:45, וכן את הודעת קצין המשטרה אילן סרדל מיום 02.03.02 שעה 20:10). לכל אלה יש לצרף את נהיגתו המסוכנת של העורר, שלא ציית להוראת השוטר שסימן לו לעצור, סיכן את חיי השוטר וחצה צומת באור אדום. יתרה מזו, גם כאשר עצר את מכוניתו שעה שנחסם על ידי ניידת משטרה, המשיך העורר במנוסה רגלית. כל אלה יוצרים חשש ממשי כי העורר עשוי להימלט מאימת הדין באם ישוחרר. כמו כן, העבירות מקימות חזקת מסוכנות שלא נסתרה.

אי לכך, הערר נדחה.