פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3168/09
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
יעקב בריוטי
ערר המדינה לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשנ"ו – 1996
החלטה
ערר המדינה לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), נגד החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא). המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך בית המשפט הורה על שחרורו ממעצר בתנאים הבאים: מעצר בית מלא בפיקוח שתי אחיותיו (להלן: האחיות או המפקחות ); ערבות צד ג' של המפקחות בסך 20,000 ש"ח כל אחת; התחייבות עצמית בסך 50,000 ש"ח והפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 40,000 ש"ח; איסור יצירת קשר ישיר או עקיף עם מי מעדי התביעה שאינם שוטרים; עיכוב יציאה של המשיב מן הארץ והפקדת דרכונו. המדינה מבקשת להורות על מעצרו של המשיב.
כתב האישום
1.
כתב האישום שהוגש ביום 11.3.2009, כנגד יגאל אברמוב (להלן: אברמוב ) וכנגד המשיב (להלן ביחד: הנאשמים ), מייחס למשיב (ולו בלבד) עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, עבירה של קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין ועבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.
2.
על פי עובדות כתב האישום, בין הנאשמים היכרות מוקדמת. ביום 18.2.2009, סמוך לשעה 18:00 בקרית ביאליק, היכה אברמוב את המשיב ואיים עליו באמצעות סכין, במטרה להניעו לשלם לו אלפי שקלים ולמסור לו את מפתחות רכבו. בהמשך, התקשר אברמוב למשיב מספר פעמים, הטיל עליו אימה ואיים עליו כי יפגע בו אם לא ימסור לו את הכסף ואת מפתחות הרכב. בעקבות האירועים המתוארים, קשר המשיב קשר עם אחרים לירות באברמוב, מתוך כוונה להטיל בו מום או לגרום לו חבלה חמורה (להלן: הקשר ). בהתאם לקשר שנקשר, תיאם המשיב מפגש עם אברמוב בכניסה לבריכה ברחוב דרור בקרית ביאליק (להלן: מקום המפגש ), בטענת שווא כי בכוונתו למסור לו את שדרש ממנו. בסמוך לשעה 19:00, בתיאום עם המשיב, יצאו למקום המפגש שניים רכובים על קטנוע (להלן: היורים ), כשהם מצויידים באקדח בקוטר 9 מ"מ ובו כדורים. אברמוב המתין במקום המפגש בהתאם לתיאום עם המשיב. בסביבות השעה 19:50, הגיעו שני היורים למקום המפגש, ירו אל עבר אברמוב מספר יריות מהאקדח ונמלטו מן המקום. כתוצאה מהירי, נפגע אברמוב בכף ידו ובעכוזו: הוא הובהל לבית החולים בנהרייה, שם אובחנו שברים בכף ידו ובאגן, והוא נותח ואושפז עד ליום 24.2.2009.
ההליך בפני בית המשפט המחוזי
3.
עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת את מעצרם של שני הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. לעניין המשיב, העוררת טענה בבקשתה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. נטען כי העבירה המיוחסת למשיב, אשר נעשתה תוך שימוש בנשק חם, מקימה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כמו כן, נטען כי אופיו של המעשה המיוחס למשיב, שכלל בין היתר, תכנון מוקדם וקשירת קשר עם אחרים, מצביע על מסוכנותו הרבה של המשיב. לבסוף, צוין בבקשה כי למשיב ישנה הרשעה קודמת בעבירה של החזקת מקום להימורים או להגרלות.
החלטת בית המשפט המחוזי
4.
לאחר שעיין בחומר הראיות, בהחלטתו מיום 2.4.2009, קבע בית המשפט כי במובן הטכני של הביטוי, קיימות ראיות הקושרות את הנאשמים לאירועים המתוארים בכתב האישום. נקבע כי מן הראיות שנפרסו בפני בית המשפט עולה כי הנאשמים היו, ככל הנראה, במעקב, וזאת ללא קשר לאירוע. בציטוטי השיחות ישנן ראיות למפגש בין הנאשמים וראיות לאמירות שחלקן יכולות להתפרש כסחיטה וכאיומים. ואולם, בית המשפט קבע שאמירות שונות יכולות להתפרש באופנים שונים ולכן אין הכרח כי בית המשפט יקבל את פרשנות המדינה לגבי האמירות המצוטטות. מעבר לכך, בית המשפט קבע כי קיים קושי בסיסי בכל הנוגע לתשתית הראייתית:
"ראשית יצוין כי חלק מהחומר הרב שבקלסרי החקירה הוא יותר בעל אופי של חומר מודיעיני מראיות שניתן להציגן לבית משפט. ומעבר לכך – במקרה זה בחרה המאשימה להגיש כתב אישום משותף נגד שני הנאשמים. חלק מהראיות ניתן יהיה להגיש רק עם [צ"ל אם – מ.נ.] כל אחד מהמשיבים יבחר להעיד. יצוין כי בחקירה שמרו המשיבים [הנאשמים – מ.נ.], לפחות בחלק מהזמן, על זכות השתיקה. כך גם חשודים נוספים שנחקרו. לא ברור כלל מעיון בחומר שבתיקי החקירה כי מי מהם יעיד במהלך משפטו. במצב דברים זה אין אלא לצפות בקושי של ממש להצגת הראיות בפני בית המשפט וכפועל יוצא מכך להוכחת עובדות כתב האישום".
בית המשפט לקח בחשבון את העובדה שלמשיב קיימת הרשעה קודמת בגין עבירה של החזקת מקום הימורים ולאברמוב אין הרשעות קודמות. לפיכך, בהתחשב בקשיים הצפויים בהוכחת האישומים בנוגע לכל נאשם בנפרד, קבע בית המשפט כי יש לשקול חלופת מעצר בפיקוח מתאים, תוך הרחקת הנאשמים זה מזה ומזירת העבירה. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר שירות מבחן, כדי לבחון את חלופות המעצר המוצעות.
5.
ביום 6.4.2009, התקיים דיון בעניינו של המשיב. בא כוח המשיב טען כי נוכח החלטת בית המשפט מיום 2.4.2009 באשר לחולשת הראיות, ובשים לב ללוחות הזמנים המשוערים להכנת תסקיר מבחן בשל פגרת חג הפסח, יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ללא קבלת תסקיר. בית המשפט נעתר לבקשת בא כוח המשיב ולאחר חקירת שתי האחיות, החליט לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה, ללא היזקקות לתסקיר. בית המשפט ציין כי אף שהוא משוכנע בכנות הצהרתן של האחיות, תמיד קיים החשש כי בני המשפחה לא יעמדו בנטל הפיקוח. במצב דברים זה, האיזון הראוי נוכח הקושי בחלופת מעצר משפחתית, יכול להיעשות באמצעות שימוש באזיק אלקטרוני. בהעדר אזיקים פנויים, נקבע כי אין המשיב צריך לשאת במחיר התקצוב הפנימי של שירות בתי הסוהר. כדי להבטיח את חלופת המעצר וכדי לאזן את מגבלות הפיקוח, נקבעו בטוחות כספיות בסכומים גבוהים ביותר. נוכח בקשת העוררת לשקול הגשת ערר על החלטה זו, ניאות בית המשפט לעכב את ביצוע השחרור עד לדיון בערר בפני בית משפט זה. ביום 7.4.2009, שוחרר אברמוב לחלופת מעצר בית מלא, אך העוררת לא עררה על החלטה זו, בשים לב להבחנה שעשה בית המשפט בין שני הנאשמים, המשיב ואברמוב, הן מבחינת חומרת העבירות המיוחסות להן והן משום שלאברמוב אין עבר פלילי.
נימוקי העוררת
6.
העוררת טוענת כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי קיים קושי בתשתית הראייתית, בעיקר נוכח העובדה כי שני הנאשמים הועמדו לדין בכתב אישום משותף, דבר שיקשה לעשות בבית המשפט שימוש בראיות כראיות קבילות. זאת, לאור קביעתו של בית המשפט קמא כי ניתן יהיה להגיש חלק מהראיות רק אם כל אחד מהנאשמים יבחר להעיד. לטענתה, העובדה שהשניים הועמדו לדין בכתב אישום אחד, אינה יוצרת קושי ראייתי בעניינו של המשיב, שכן רובו המכריע של חומר הראיות מבוסס על האזנות סתר ודו"חות עיקוב, שיש אפשרות ראייתית להביאם בפני בית המשפט, אף ללא צורך בעדותם של מי מהנאשמים. מאחר שאברמוב ממילא שמר על זכות השתיקה במשטרה ולא מסר הודעה המפלילה את המשיב, אין כל משמעות לשאלה אם אברמוב יעיד במשפט בו הוא מואשם עם המשיב אם לאו. בנוסף, העוררת חולקת על קביעת בית המשפט לפיה מרבית החומר נגד הנאשמים הינו "חומר מודיעיני" באופיו. לטענתה, מדובר בחומר ראיות מבוסס ומוצק שאין כל קושי להציגו בפני בית המשפט. בין היתר, מדובר בשיחות טלפון בהן נשמע המשיב מספר על כך שאברמוב הכה אותו ואיים עליו באמצעות סכין קצבים וכן דרש ממנו 10,000 ש"ח ואת מפתחות רכבו; שיחות טלפון בהן נשמע אברמוב מאיים על המשיב כי ימסור לו את מבוקשו פן יפגע בו; שיחות טלפון בהן נשמעים הנאשמים מתאמים מפגש בכניסה לבריכה (מקום המפגש), בהתאם להצעת המשיב ומספר שיחות בהן רוטן אברמוב על איחורו של המשיב למקום המפגש; שיחת טלפון בין הנאשמים כדקה לפני הירי, בה נשמע המשיב אומר לאברמוב כי הוא מצוי על אופנוע במרחק של מספר שניות ממנו ובהמשך אומר אברמוב למשיב: "הנה אתה, הנה אתה, בוא, בוא, בוא"; דו"ח עיקוב, לפיו מייד עם סיום השיחה, בשעה 19:50, הגיעו שני אנשים רכובים על אופנוע וירו באברמוב תשעה כדורים; עדות חברו של אברמוב שישב ברכבו של אברמוב בעת הירי ולפיה הירי באברמוב בוצע במקום המפגש; עדויות נוספות של עדי ראייה שהעידו כי הירי בוצע על ידי רוכב אופנוע ותעודה רפואית של אברמוב. בגרסה שמסר המשיב, הוא הכחיש את המיוחס לו, תיאר את תנועותיו ביום האירוע, שמר על זכות השתיקה ולא מסר גרסה לראיות שהוצגו בפניו, לרבות ביחס לשיחות הטלפון המפלילות. העוררת טוענת כי שיחות הטלפון, בשילוב תנועות המשיב ביום האירוע, מצביעות באופן חד משמעי על היות המשיב שותף מלא לתכנון הירי באברמוב. לדידה, סמיכות הזמנים בין שיחת הטלפון בה אומר המשיב לאברמוב כי הוא על האופנוע ומצוי שניות ממנו ואז מאשר אברמוב כי הוא רואה את האופנוע, לבין הירי שהתרחש כחצי דקה עד דקה לאחר מכן באמצעות ירי מאופנוע, אינה מותירה מקום לספק שמא מדובר אך בצירוף מקרים.
לעניין חלופת המעצר, טוענת העוררת כי אין בזו כדי להפיג את מסוכנות המשיב לשלום הציבור, נוכח טיב המעשים המיוחסים לו, לרבות קשירת הקשר, תכנון אירוע הירי והוצאתו לפועל בזמן קצר מאוד. חיזוק לעמדתה מוצאת העוררת בעברו הפלילי של המשיב, דבר המלמד, לטענתה, על דפוס התנהגות עברייני וכוחני. זאת ועוד, נטען כי שגה בית המשפט שעה שקבע את חלופת הבית בפיקוחן של אחיות המשיב הצעירות (כבנות 25), אשר לא יהיה בכוחן להציב גבולות למשיב.
דיון והכרעה
7.
עמדתי היא כי קיימות ראיות שאינן רק ראיות במובן "הטכני" של הביטוי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. עם זאת, כיוון שמדובר בראיות בעלות אופי נסיבתי ובהן חולשה מסוימת לכאורה, לא סברתי שיש מקום להתערב בשיקול הדעת של בית המשפט המחוזי, אשר הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר.
בכמה עניינים אין דעתי כדעת בית המשפט המחוזי. אינני סבורה שייגרם קושי בניהול המשפט הנוגע למשיב, בשל כך שהוא ואברמוב הובאו לדיון על-פי כתב אישום אחד. אברמוב שתק בחקירתו והנחתי לצורך הערכת הראיות היא שגם במשפט הוא ישתוק וכי מכל מקום, לא יהיה בדבריו, אם יבחר להעיד, כדי להפליל את המשיב שבפניי.
לא היה מקום להניח בפני הערכאה הדיונית חומר מודיעיני שאינו בגדר ראייה קבילה, אך השאלה המרכזית היא האם בחומר הקביל כראייה יש ראיות מספיקות לכאורה. לטעמי, מרכז הכובד של הראיות הוא בשיחות הטלפון של המשיב עם אברמוב ועם אחרים עובר לירי שנורה אברמוב. כדי למקד, הירי התרחש ב-18.2.2009, באזור השעה 18:50. על כך שאברמוב נורה בידי רוכבי אופנוע דומה שאין מחלוקת; גם אין מחלוקת שבעת הירי, היה המשיב הרחק ממקום הירי, כך שלא הוא ירה בפועל. טענת הסניגור היא כי לא המשיב ירה באברמוב והוא אף לא היה מעורב בכך. לטענתו, אברמוב קשור באופן זה או אחר עם ארגוני פשיעה ואין מקום להערכה שהיה זה דווקא המשיב שהיה מעורב ביריות. ואולם, בטענה זו אין הסבר לשיחות טלפון שהתרחשו בין המשיב לבין אברמוב וכן בין המשיב לבין אחרים, בשעות שקדמו לירי. הסבר כזה גם לא ניתן על ידי המשיב במשטרה, כיוון שבשלב מסויים בחר לשתוק. לפי תמלילי השיחות, בשעה 18:09 (שיחה 1454), אמר אברמוב למשיב כי מחכים לו ושאל אותו אם הוא הכין את מה שנאמר לו. המשיב ציין כי הוא בא. על דברים ברוח זו לפיהם הוא כבר מגיע, הוא יחזור עוד שוב ושוב בפרק הזמן שיחלוף עד הירי. כך למשל, המשיב מספר לאחד יריב שמו (שיחה 1455, מיום 18.2.2009 בשעה 18:10) כי יגאל (שמו הפרטי של אברמוב) התקשר אליו ודרש ממנו להביא את הכסף. המשיב ואותו יריב מסכמים כי המשיב יבוא לכיוונו של יריב. שתי דקות מאוחר יותר (שיחה 1456, בשעה 18:12), מספר המשיב גם לאחד אמיר שמו, כי נדרש להביא 10,000 ש"ח. דברים דומים נאמרים כעבור כמה דקות לאחד אהוד (שיחה 1458, בשעה 18:14). כעבור זמן (שיחה 1526, בשעה 19:32), מתקיימת שיחה בין שני הנאשמים, כאשר אברמוב כועס על כך שלמשיב לוקח זמן רב "לארגן את מה שאמרתי לך", והמשיב מצידו מבטיח כי הכין את שנדרש להכין. אברמוב מבקש שהמשיב ימסור את מה שהוא ביקש ממנו לאהוד, אך המשיב עומד על כך שימסור מה שימסור רק לאברמוב בעצמו ולא לשום אדם אחר. בשעה 19:43, דומה כי אברמוב מאבד את סבלנותו (שיחה 1532) ומודיע כי הוא יחכה בדיוק עוד דקה והמשיב מבטיח שוב לבוא תוך שתי דקות. השיחה הקריטית היא שיחה 1542, שבוצעה כדקה לפני הירי. משום חשיבותה אביא אותה כלשונה:
יקי:
אני על האופנוע מחפש אותך.
יגאל: איזה אופנוע? אני פה בכניסה של הבריכה.
יקי:
אהה, אתה בכניסה?
יגאל: אהה, עוד פעם אתה מתחיל. יקי....
יקי:
הנה אני, אני בא אליך, אני בא, באמא שלי אני לידך.
יגאל: ... איפה? כמה זמן? בוא תישאר איתי על הקו, בוא. אם לא, אני הולך, עזוב.
יקי:
אני על האופנוע, עשר שניות אני שם, הנה אני לידך, אני מחפש את ה...
יגאל: עשר שניות? בוא נישאר על הקו עשר שניות, אז מה הקטע?
יקי:
טוב, יאללה, הנה שנייה אני בא, ביי.
יגאל: נו, הנה אני איתך.
יקי:
אתה לא בכניסה, אני עכשיו עברתי שם.
יגאל: אני, טיפה, עשר מטר אחר הכניסה תמשיך אתה תראה אותי.
יקי:
מה, באוטו, אני לא רואה.
יגאל: מה?
יקי:
באוטו, אני לא רואה אותך.
יגאל: אז אתה יודע איפה המש... הנה אתה, הנה אתה, בוא, בוא, בוא.
יקי:
ביי.
הנה כי כן, המשיב טען כי הוא נמצא ממש ליד אברמוב כשהוא רכוב על אופנוע. טענה זו לא הייתה אמת. ידוע מדוחות העיקוב כי המשיב היה הרחק משם ומייד בסמוך לאחר מכן, ולאחר שאברמוב סבר שהוא רואה אותו על אופנוע, נורה אברמוב על ידי רוכבי אופנוע. האם הייתה זו רק מקריות מופלאה? אתמהה.
8.
לא מן המותר לחזור בעניין האופנוע צעד אחד אחורה במנהרת הזמן, ולהזכיר כי בשיחה 1447 מהשעה 18:09, מבקש יריב מן המשיב: "תכין לי את העניין ההוא ואת האופנוע" והמשיב עונה: "נו מוכן הכל". אופנוע "מככב" איפוא בשיחות בין המשיב לבין אברמוב ובין המשיב לבין אחרים, ואכן אברמוב נורה על ידי רוכבי אופנוע.
9.
הערכתי את עוצמת הראיות היא איפוא שמדובר בראיות לכאורה בעלות עוצמה לא מבוטלת ולא רק ראיות לכאורה במובן הטכני. עם כל זאת, עניין אחד אינו ברור די הצורך בפסיפס, והוא כיצד כיוון המשיב את רוכבי האופנוע (אם אכן כך עשה). האם שוחח עימם במקביל בפלאפון אחר? אולי, אך אין לכך ראייה. האם נתן להם הוראות מספקות במפגש מוקדם יותר בעל-פה? גם זאת ייתכן, אך נוכח החסר הראייתי לכאורה בנושא זה, החלטתי בסופו של דבר להשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה. בית המשפט ראיין בעצמו את המפקחות והתרשם מהן ולא מצאתי להתערב בהתרשמותו.
11.
הערר נדחה איפוא. ניתן לשחרר את המשיב, עם התקיימות התנאים הקבועים בהחלטתו של השופט שפירא מיום 6.4.2009. ניתן יהיה לקיים את התנאים בפני בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, י"ט בניסן התשס"ט (13.4.2009).
ש ו פ ט ת