בש"פ 3172/00 איליה ברלס נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת בר-זיו) בב"ש 1947/00 בה הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים של העורר.

2.אלה הנסיבות העיקריות הצריכות לענין:

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירה של נסיון לרצח ועבירות בנשק.

האירוע נשוא כתב האישום מתואר כדלקמן:

העורר ואדם אחר - פליקס לנגרמן (להלן - "פליקס") מסרו למתלונן מספר צ'קים על סך 7,500 ש"ח אותם התחייב המתלונן לגבות עבורם.

המתלונן לא גבה את הצ'קים ולא החזירם; בעקבות זאת, הגיעו אליו העורר ופליקס והחל דין ודברים ביניהם ביחס לצ'קים. בהמשך לכך, שלף העורר אקדח שנשא עמו והחל לירות לכיוונו של המתלונן בכוונה לגורם למותו. המתלונן ניסה להימלט, אך העורר רדף אחריו כשהוא ממשיך לירות לעברו מן האקדח. בסך הכל נורו 5 יריות מהאקדח שכתוצאה מהן נפצע המתלונן.

המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, ובית המשפט קמא נעתר לכך בהחלטה מפורטת אשר ניתחה הן את התשתית הראייתית והן את שאלת קיומה של עילת מעצר והתאמתה של חלופת מעצר בנסיבות הענין. הוא מצא כי קימת תשתית ראייתית מספקת לצורך הליך המעצר, לא היתה מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, ואילו באשר לחלופת מעצר הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מקום להורות על כך.

3.באת כוח העורר קובלת על החלטת בית משפט קמא ומשתיתה את עיקר טיעוניה על היסוד הראייתי. טענתה היא כי שגה בית המשפט בקביעתו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת העורר וזאת מהטעם כי ייחס לעדותו של פליקס משקל נכבד בעוד היה מקום לראות בו עד בעל ענין אשר ביקש להסיר אשמה מעליו ולהטילה על העורר. עוד הוסיפה, כי אם ייגרע משקלה של עדותו של פליקס - כפי שצריך להתרחש - כי אז לא נותר בסיס של ממש לראיות התביעה ודי בכך כדי לשחרר את העורר מן המעצר. עוד הוסיפה, כי היה מקום, בכל מקרה, לשקול חלופת מעצר ולהורות עליה.

באת כוח המדינה הצביעה בתשובתה על מסכת הראיות המצויה בידי התביעה, המספקת, לטענתה, לבסס את התשתית הנדרשת לצורך הליך זה. היא שללה את התאמתה של חלופת מעצר נוכח אופייה של העבירה ומסוכנות העורר ככל העולה מטיבה.

4.נתתי דעתי לנסיבות הענין ולטיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הערר ולאמץ את החלטת בית משפט קמא אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

אשר לתשתית הראייתית:

בית משפט קמא בחן בקפידה את מערכת ראיות התביעה והגיע למסקנה נכונה כי יש בהן, לכאורה, כדי להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים.

מסכת הראיות בנויה בעיקרה מעדותו של פליקס במשטרה, ובה הוא מפליל את העורר ומתאר את השתלשלות הארועים כפי שתוארו בכתב האישום. אמת הדבר, כי בתחילה נחקר פליקס כחשוד והכחיש כל מעורבות באירוע וכל היכרות קודמת עם העורר או המתלונן. אולם ככל שהחקירה התפתחה, הוא חזר בו ותיאר את הארועים בפרטי פרטים. אין צורך לומר כי לעדותו של פליקס יש להתייחס בזהירות בשל היותו מעורב בארועים בדרך כזו או אחרת גם לפי עדותו שלו. כן יש לשים לב לעובדה כי המתלונן כשנשאל מי ירה בו השיב כי אינו יודע, והדבר עשוי לנבוע גם מפחד מפני איום נוסף לחייו. אולם נמצאו בראיות שונות חיזוקים לפרטים שונים המופיעים בעדותו של פליקס והמוסיפים גוון של אמינות לדבריו. כך למשל, מתאר פליקס כי כשנסע עם העורר להיפגש עם המתלונן לקח העורר עמו בקבוק בירה ואמנם, הבקבוק נמצא במכונית ובו טביעות אצבע של העורר. כן נמצא רישום שיחות טלפון המאשר את גרסת פליקס בדבר שיחות טלפון שביצע המשיב עם המתלונן תוך כדי נסיעת העורר ופליקס להיפגש עמו.

יתר על כן, נמצאו שתי עדות ראייה אשר היו עדות לארוע, ותיארו את ההתרחשות לפרטיה, ובין היתר תיארו את מכוניתו של פליקס שעמה הגיעו השניים למקום, והצביעו על כך כי היורה היה בעל שיער בהיר - תיאור המתיישב עם צבע שערו של העורר.

עדותו המרכזית של פליקס בתוספת החיזוקים הראייתיים בפרטים שונים ממקורות אוביקטיביים מספקים את הדרישה הראייתית הנדרשת לצורך הליך המעצר,לכל אלה מתלוות שתי עובדות חשובות: האחת - כי העורר שמר על שתיקה לאורך כל הליך החקירה והליך המעצר ולא מסר גרסה כלשהי. שתיקה זו עשויה לשמש חיזוק למשקל ראיות התביעה. (סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב1982-). היה סביר להניח כי אם פליקס מסר עדות שכולה כזב וטפל עליו אשמת שווא, ימהר העורר למסור גרסה נגדית ויתעמת עם גרסה שקרית שהובאה, אך לא כך הווה. גם בעימות שנערך בין פליקס לעורר בנוכחות חוקרי המשטרה לא הוצגה גרסה כלשהי מצד העורר, ושתיקתו אומרת דרשני.

סיכומו של דבר: צדק בית משפט קמא בהחליטו כי לצורך הליך מעצר די בתשתית ראיות התביעה שהובאה וכי תנאי זה נתקיים כנדרש.

ברור על פניו כי נתקיימה כאן גם עילת מעצר הנובעת ממסוכנותו של העורר העולה מעצם אופיו של המעשה בו הוא מואשם.

בית משפט קמא שקל נכונה גם את היבט חלופת המעצר והגיע למסקנה כי אין חלופה מתאימה במקרה זה. בנוסף להיבט המסוכנות, הצביע בית המשפט גם על העובדה כי האקדח ממנו נורו היריות טרם נמצא ושחרור העורר עלול לגרום להעלמת ראיות, וניתן להוסיף - אף לשימוש נוסף בנשק קטלני. עוד עלה החשש משיבוש הליכי המשפט העלול להיגרם מהחלת חלופת מעצר בדרך של יצירת לחץ נוסף על המתלונן להימנע מלהעיד במשפט.

ראוי להוסיף כי חרף גילו הצעיר - בן 21 שנים - צבר העורר לחובתו עבר פלילי בעבירות רכוש, אלימות, ועבירה נגד שוטרים, ואין זו הסתבכותו הראשונה עם החוק. כל אלה משמשים יחדיו נימוקים בעלי משקל לאי החלתה של חלופת מעצר במקרה זה.

מכל הטעמים האמורים, אני מאשרת את החלטת בית משפט קמא אשר קבע כי על העורר להיות מוחזק במעצר עד תום ההליכים עד לסיום משפטו.