בש"פ 3174/04 עזאם תקתוק נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 20.6 ק"ג לערך. כן מיוחסות לו עבירות של קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לביצוע עבירה. בית-המשפט המחוזי הורה לעצרו עד לתום בירור המשפט. מכאן הערר שלפניי.

עובדות המעשה בתמצית: תצפית שקיימה המשטרה לעבר חומת אבנים בקרבת צומת עמיעד זיהתה את העורר כאשר הגיע ברכבו למקום בלוויית אדם אחר. השניים נראו יוצאים מן הרכב, ניגשים לאבני החומה. אחר-כך נצפה העורר חוזר אל רכבו ומסיעו לאחור לאותו מקום. בשלב זה נצפה האחר כשהוא מתכופף לעבר מקום מסתור, מוציא משם תיק ומעמיסו לתוך תא המטען של המכונית. העורר עזב את המקום ברכבו, בעוד שהאחר הלך לדרכו. השוטרים עיכבו את מכוניתו של העורר ואז התברר כי התיק שהועמס על רכבו מכיל את הסם שבגינו הועמד לדין.

הראיות המצויות נגד העורר מבססות לכאורה את אשמתו בהחזקת הסם. העבירה המיוחסת לו, וכמות הסם שבה מדובר, מקימים עליו חזקת מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לפנים מן הצורך יצוין כי שירות המבחן, שהגיש לבית-המשפט המחוזי תסקיר מעצר, לא ראה מקום להמליץ על שחרורו לחלופה. עוד יצוין, כי לחובת העורר הרשעה קודמת בהחזקת יותר מ-930 גרם סם מסוג הירואין, שבעטיה ריצה עונש מאסר של חמש שנים.

הסניגור קיווה לשכנעני כי העורר שימש בלדר בשליחותו של האחר שנצפה בחברתו. לטענתו, התפתה להצעת האחר להוביל בעבורו את הסם תמורת שכר מופלג של עשרת אלפים ₪. לדברי העורר, האחר הוא אדם המוכר לו והוא יכול גם לנקוב בשמו. דא עקא שמן העובדות שהתבררו בפני בית-המשפט המחוזי עלה כי האחר פעל כסוכן משטרתי. כך אכן קבע בית-המשפט המחוזי, אלא שבינתיים - הגם באיחור - הציגה המאשימה תעודת חיסיון המטילה איפול על זהותו של האחר, שאלת מעורבותו במעשה נשוא הדיון וטיב הקשרים שבינו לבין העורר. על כל פנים, משלא הועמד האחר לדין, ואף אינו נמנה עם עדי התביעה במשפטו של העורר, אינני רואה מקום להתייחס לגרסת העורר בחקירה אודות חלקו של האחר בפרשה. בידי העורר, אם ירצה, לבקש מבית-המשפט המחוזי להסיר את החיסיון, על-מנת לאפשר לו להעלות כדבעי את גרסתו במסגרת פרשת הגנתו במשפט.

הערר נדחה. הבינותי כי משפטו של העורר נקבע לשמיעת ראיות ליום 12.5.04, ומתקבל על הדעת שיעלה בידי בית-המשפט המחוזי לסיים את הדיון במשפטו בתוך פרק זמן לא ארוך.