בש"פ 3176/97 מרגלית תומר נ. מדינת ישראל

1.בקשה לעיכוב ביצוע של עונש מאסר בפועל שהוטל על המבקש, עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים י' גולדברג, א' א' לוי וד"ר א' גרוניס), שדחה את ערעורו על חומרת העונש שנגזר עליו.

2.המבקש הורשע בבית משפט השלום ברחובות (כבוד השופט ה' פיינשטיין), בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות (עבירה לפי סעיף 413ג' סיפא לחוק העונשין תשל"ז - 1977, להלן: "החוק"), התפרצות (עבירה לפי סעיף 407 (א) לחוק), גרם נזק במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק) וסרוב לתת טביעות אצבעות (עבירה לפי סעיף 6 (2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)). זאת, עקב מעורבותו, יחד עם אחרים, בשימוש ברכב שניטל מבעליו כאיל נגח לשם פריצה לבית כל-בו, על ידי ריסוק חלונות הראווה של בית הכל-בו. בית משפט השלום הפעיל עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש וגזר עליו עונש של 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בחופף לעונש המאסר שהופעל. כמו-כן גזר בית המשפט על המבקש שמונה חודשי מאסר על תנאי. ערעורו על חומרת העונש נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (למעט סייג משני הנוגע להפעלת עונש המאסר על תנאי בעתיד).

3.כאמור לעיל, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת בקשה זו מתעכב גם עיכוב ביצועו של העונש שהוטל על המבקש, ואשר המבקש אמור להתחיל בריצויו ביום 1.6.97. המבקש טוען, כי הערכאות התחתונות שגו בהפעלת עונש המאסר על-תנאי שהוטל עליו ובהתעלמם מן התקופה הארוכה (כשנה) שריצה במעצר בית. עוד טוען המבקש, כי בהתחשב בתקופת המאסר הקצרה יחסית שהוטלה עליו, עלולה דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לרוקן את בקשת רשות הערעור מתוכנה, שכן הוא עלול לסיים את ריצוי מאסרו, כולו או חלק ניכר ממנו, בטרם יתברר עניינו בבית משפט זה.

4.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, שדין הבקשה להדחות. על פני הדברים, סיכויי המבקש להצליח בבקשת רשות הערעור אינם מרובים. ההלכה המקובלת בבית משפט זה היא, כי רשות ערעור שני בבית משפט זה תנתן כאשר בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). באשר לבקשות ערעור שני שכל עניינן הוא בחומרת העונש שנגזר על המבקש, נקבע לא פעם, כי רשות ערעור תנתן בבקשות מסוג זה רק בנסיבות חריגות (וראה: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). בנסיבות אלה לא מצאתי טעם להמשיך ועלכב את ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המבקש עוד ב- 20.11.96. אם תנתן רשות ערעור כמבוקש, ייקבע הדיון בערעור בהתחשב בתקופת מאסרו של המבקש.

הבקשה נדחית.