החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 3177/02 מדינת ישראל נ. יצחק "חישי" (בן משה) חדיף

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשת המדינה להארכת מעצר לפי חוק סדר הדין הפלילי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון נתן החלטה בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, בעבירת סחיטה באיומים שביצע בהיותו בורר בסכסוך כספי. נקבע כי המשפט עומד לסיומו וכי אין לתת אמון במשיב, ולכן אין לשחררו לחלופת מעצר. הבקשה התקבלה.

העובדות

כתב אישום הוגש נגד העורר ונגד נאשם נוסף בעבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה. לפי כתב האישום, המשיב שימש כבורר בסכסוך כספי והפעיל איומים על המתלונן כדי לגרום לוויתור על חלק מחוב. המשיב ביצע את המעשים בהיותו נתון במעצר בית מוחלט, וקיים נגדו תיק נוסף ומאסר על-תנאי בר-הפעלה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים עד למתן פסק דין בתיק הפלילי?

הלכות

  1. 1

    כאשר המשפט עומד בפני סיומו ונסיבות המקרה מלמדות כי אין לתת אמון במשיב, יש מקום להארכת המעצר ואין לשחררו לחלופת מעצר.

    ״המשפט עומד בפני סיומו, והנסיבות מצביעות על כך שאין לתת אמון במשיב, דבר המונע לשחררו לחלופת מעצר.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • עד תום ההליכים
  • סחיטה באיומים
  • חלופת מעצר
  • מאסר על-תנאי
  • מעצר בית
  • בורר
  • אין לתת אמון

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"פ

3177/02

בפני:

כבוד השופט י' אנגלרד

המ

בקשת

:

מדינת ישראל

נגד

המשיב

:

יצחק

"חישי" (בן משה) חדיף

בקשה

להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי

סעיף

62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות

אכיפה

- מעצרים), תשנ"ו1996- בת.פ. 40231/01

של

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

תאריך

הישיבה: ו' באייר תשס"ב (18.4.2002)

בשם

המבקשת: עו"ד אריה פטר

בשם

המשיב: עו"ד אביגדור פלדמן

החלטה

1.לפנינו בקשת המדינה להאריך את מעצר המשיב ב90- יום, החל מיום 19.04.02, או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 40231/01, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

2.כתב האישום שהוגש נגד העורר ונגד אדם נוסף, ביום 19.07.01, מייחס להם עבירה של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה. לפי כתב האישום, שימש המשיב כ"בורר" בסכסוך כספי שנתגלע בין הנאשם השני בתיק ובין אדם בשם שאול ימין (להלן: המתלונן). המשיב פסק, בתחילה, כי על הנאשם השני לשלם למתלונן סכום כסף, אך מאוחר יותר, בעקבות שיחות עם הנאשם השני, התקשר המשיב אל המתלונן, ביום 04.04.01, ודרש ממנו להתייצב אצלו לבוררות נוספת. המתלונן אמר כי אין טעם לבוררות זו אם המשיב כבר שינה את החלטתו וקבע כי הנאשם 2 אינו חייב כסף למתלונן, אך המשיב המשיך באיומיו על המתלונן. לאחר שיחה זו נערכו שיחות נוספות בין המשיב למתלונן, בעקבותיהן, ומחשש עקב האיומים, התייצב המתלונן בבית המשיב, ועקב אותם איומים, ויתר המתלונן על חלק מהחוב, בסכום של מאות אלפי שקלים.

3.בהחלטה מיום 02.08.02, עצר בית המשפט המחוזי את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה נדחה. פרשת התביעה נשמעה בשבע ישיבות מיום 15.01.02 ועד ליום 26.02.02. פרשת ההגנה נשמעה במספר ישיבות מיום 26.02.02 ונסתיימה ביום 24.03.02; אז הוחלט כי באי-כוח הצדדים יגישו את סיכומיהם בהקדם, כך שהמשפט עומד לפני סיום. המדינה מציינת כי המשיב ביצע את מעשי העבירה המיוחסים לו בהיותו נתון במעצר בית מוחלט. כן צוין כי קיים תיק נוסף שמתנהל נגדו, אף הוא בעבירות סחיטה באיומים כמו כן, תלוי ועומד נגד המשיב מאסר על-תנאי בר-הפעלה. על כן מבקשת המדינה להאריך את מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים.

4.בדיון לפני, טען בא-כוח המשיב כי אומנם המשפט עומד בפני סיום, אך אין להאריך את המעצר משום שהעבירה המיוחסת למשיב אינה חמורה על רקע נסיבותיה המיוחדות. כן התברר כי המשיב נתון במעצר עד חודש מאי בשל תיק אחר המתנהל נגדו.

5.לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני, ושמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה. המשפט עומד בפני סיומו, והנסיבות מצביעות על כך שאין לתת אמון במשיב, דבר המונע לשחררו לחלופת מעצר.

אי לכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב 90 יום, החל ביום 19.04.02 ועד ליום 17.07.02, או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 40231/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ו' באייר תשס"ב (18.4.2002).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר המשפט עומד בפני סיומו ונסיבות המקרה מלמדות כי אין לתת אמון במשיב, יש מקום להארכת המעצר ואין לשחררו לחלופת מעצר.