בש"פ 318/06 גסאן טביה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון חטיפה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים ונהיגה במהירות או בדרך שיש בה לסכן את הציבור, עבירות לפי סעיפים 369 יחד עם סעיף 25, 274(1), 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961. על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 25.12.2005, בסמוך לשעה 8:40, באיזור צומת הפירות הסמוך לג'לג'וליה, ביצע כוח משטרתי פעילות ללכידת מסיעי שוהים בלתי חוקיים, אשר כללה חסימת צירים לביקורת. בין השוטרים נכלל אף השוטר אלעד כהן. עם הגיעו של העורר לאיזור החסימה ולשם הימנעות מתפיסתו, חמק העורר מן השוטרים תוך שהוא נוסע נסיעה מהירה על שוליו הימניים של הכביש. לאחר מרדף קצר, הדביקו ניידות המשטרה את רכבו של העורר והוא עצר. השוטרים הורו לעורר לשוב על עקבותיו ולנסוע אחריהם, ועל מנת להבטיח כי יציית להוראה זו הועלה השוטר אלעד כהן על רכבו של העורר. חרף הוראות השוטרים, המשיך העורר לנסוע אל תוך העיר ג'לג'וליה, ולא שעה להוראות השוטר כהן לעצור. בין השניים התפתח מאבק בתוך הרכב, במהלכו נהג העורר ברכבו בצורה מסוכנת ואיים על השוטר. מנגד, השוטר כהן דרך את נשקו האישי ואף השתמש בו בכך שניפץ בירייה את חלונו הצדדי של הרכב. לבסוף, הצליח השוטר לדומם את מנועו של הרכב, וזה נעצר בכיכר ג'לג'וליה. עם רדתם של השניים מן הרכב, המשיך העורר להתנגד למעצרו, תוך שהוא נאבק בשוטר, ומכה אותו באגרופיו. משלא חדל העורר בהתנגדותו, ומשניסה לחטוף את כלי נשקו, נאלץ השוטר, לאחר אזהרה, לירות כדור אל תוך רגלו של העורר.

3.המדינה בקשה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. בית המשפט המחוזי (כב' השופט רוזן) קבע, כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות בידי העורר, וזאת בעיקר על בסיס גרסתו של השוטר כהן. כן קבע כי מהעבירות המיוחסות לעורר נשקפת מסוכנות בולטת. משהוא הפר הוראות משטרה, נהג במהירות מסוכנת והחל בתגרה עם שוטר, אף לאחר שזה שלף את נשקו. מסוכנות כזו, כך נקבע, מלמדת על התנהגות אלימה של העורר אל מול גורמי אכיפת החוק, ולא ניתן להפיגהּ בדרך של חלופת מעצר. חיזוק למסקנתו מצא בכך שלעורר עבר פלילי, ובו עבירה של הדחה בחקירה. לאור כל אלה, החליט על מעצר העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו מוגש הערר שלפנינו.

4.בטיעוניו טען בא-כוח העורר, כי ראוי לשחרר את מרשו מן המעצר. לדבריו, אין לייחס משקל מכריע לגרסתו של השוטר העומדת מול גרסת העורר, במיוחד לאור עדותו של עד ראיה המעיד על האופן שבו נורה העורר בידי השוטר. כמו כן נטען כי אין יסוד לגרסה בדבר ניסיון חטיפת השוטר. כן קובל בא-כוח העורר על כי לא נבחנה חלופת מעצר במיוחד לנוכח מצבו הרפואי של העורר. עברו הפלילי אינו מכביד, והעבירה הקודמת בגין הדחה בחקירה אינה מעידה על מסוכנות לשיבוש הליכי משפט, שכן כל עדי התביעה הם שוטרים. לאור כל אלה, מתבקש שחרורו של העורר בחלופת מעצר מתאימה.

5.דין הערר להידחות. חומר הראיות לכאורה המצוי בתיק התביעה מצביע על עבירות חמורות שביצע העורר כלפי גורמי אכיפת החוק. על-פי גרסת השוטר, מצטיירת תמונת אירועים מסוכנת וחמורה ביותר מבחינת התנהגותו ומעשיו של העורר. השוטר מתאר בהודעתו את הימלטותו של העורר מרכב המשטרה חרף הכריזה ואזהרות השוטרים. הוא מתאר כי המשטרה חסמה את רכבו של העורר, כי הוא נכנס לרכבו כדי להבטיח שלא ימלט, וכיצד החל העורר בהימלטות ולא נשמע להוראותיו. כשהעורר המשיך להפר את הוראות השוטר, נוצר עימות פיזי בין השניים בעוד העורר מגביר את מהירות הרכב, ואז השוטר ירה החוצה ופגע בחלון. העורר המשיך בנסיעתו הפראית והגביר מהירות, ובשלב מסוים השוטר הצליח לכבות את מנוע המכונית. השניים יצאו מהרכב, והחל מאבק פיסי ביניהם, ואז העורר ניסה לחטוף את הנשק מידי השוטר. כדי למנוע את נטילת הנשק, ירה השוטר ברגלו כדור אחד, משחש סכנת חיים ממשית. העורר בהודעתו מעלה גרסה שונה מגרסת השוטר. לפי דבריו, הוא ביקש מהשוטר שיאפשר לו להתעכב כדי לתת את רשיונות הרכב לאשתו ששהתה בסמוך למקום האירוע. העד פאוז שווהנה שהיה במקום העיד כי ראה מקרוב כי העורר רב עם השוטר, ובסיום המריבה השוטר שלף אקדח וירה בעורר ברגלו. מקבץ הראיות עונה לדרישת קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות לצורך מעצר עד תום ההליכים.

6.המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנות רבה. המדובר בהתנהגות המתעלמת ומפרה את הוראות המשטרה, ופוגעת בדרך אלימה בגורמי אכיפת החוק. העורר ביטא בהתנהגותו בוז לחוק ולאנשי משטרה האוכפים את החוק, ובנסיבות אלה לא ניתן לתת אמון כי חלופת מעצר, באם תוחל, תקנה את מידת הבטחון הראויה לשלום הציבור מפני מעשים חוזרים של הפרת החוק על-ידי העורר. התנהגותו האלימה של העורר כלפי השוטר כהן, והניסיון לחטוף את האקדח מידיו, מוסיפים מישנה חומרה למסוכנותו. אין בדברים אלה כדי לנקוט עמדה כלשהי בשאלה האם הירי של השוטר ברגלו של העורר היווה שימוש סביר בכח בנסיבות הענין. ההכרעה בשאלה זו אינה עומדת בפנינו בהליך זה, אולם אין לכך השלכה על מסוכנותו של העורר לעניין שחרור בחלופת מעצר. עברו הפלילי של העורר גם הוא אינו מקל עמו, במיוחד לאור העובדה כי בין הרשעותיו כלולה גם הרשעה בעבירה של הדחה בחקירה המאפיינת אף היא התנהגות של חוסר ציות לציוויי החוק האוסרים על הפרעה לחקירה, ומעלה חשש לשיבוש מהלכי משפט, אם העורר ישוחרר.

בנסיבות הענין, צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים ואין מקום להחלת חלופת מעצר בעניינו. לפיכך לא עלה גם צורך בתסקיר מעצר של שירות המבחן. ראוי לאמץ החלטה זו.

הערר נדחה.