בש"פ 3189/00 מדינת ישראל נ. וניקו נטרשוילי

1.לפני בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 7.5.00 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם, בתיק פלילי 918/99 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בהרכב כב' סגן הנשיא גלעדי והשופטים אזולאי ועמר).

2.ביום 7.5.99 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד המשיב המייחס לו ביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה בניגוד לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז1977-. על פי האישום, נטל המשיב סכין מביתו ודקר את המנוח מספר רב של דקירות בכל חלקי גופו. בשלב מסוים הסכין נשברה ואז חזר המשיב לביתו ונטל סכין אחרת והמשיך במעשי הדקירות במנוח עד שזה נפח את נשמתו כתוצאה מפגיעות בחלקים שונים בגופו ומאובדן דם שנגרם עקב הפגיעות.

בהסכמה, הוארך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

הסניגוריה הודתה באחריות המשיב להמתת המנוח אך כפרה בקיום כוונה פלילית מצדו לגרום למותו של המנוח.

ביום 30.1.00 נתקבלה החלטה בהסכמת הצדדים האריך את מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים וזוהי בקשה שניה מסוג זה.

מפרטי הבקשה עולה כי נכון לעת זו הסתיימה פרשת התביעה בכפוף להשלמות מעטות. עוד עולה כי מספר ישיבות-הוכחות שנקבעו להמשך המשפט לא נתקיימו מסיבות שונות וכי קצב שמיעת הראיות בתיק זה הוא איטי במיוחד עקב העומס המוטל על בית המשפט המחוזי הדן בעת ובעונה אחת בתיקים שונים בעלי היקף ניכר. אי לכך, טרם הושלמה פרשת ההגנה ומכאן בקשתה של המדינה להאריך את מעצר המשיב לתקופה המבוקשת.

סניגורו של המשיב לא חלק למעשה, על עמדת המדינה. הוא הודה, בהגינותו, כי אין מנוס ממתן הארכה של מעצר המשיב לתקופה המבוקשת בשל התמשכותו של המשפט ובשים לב לעובדה כי בנסיבות הענין אין זה מעשי לשקול את שחרורו של המשיב מן המעצר עקב אופי האישום כלפיו והשלכותיו.

יחד עם זאת, טרוניה קשה בפי בא כוח המשיב בדבר התמשכות ארוכה של הליכי ההוכחות בתיק זה הכרוכים לא אחת בביטול ישיבות שנקבעו מבעוד מועד, בד בבד עם ניצול חלקי בלבד של ישיבות אחרות שנתקיימו - מצב הגורם למרשו עוול גדול.

נראה, אכן, כי אין מנוס ממתן ההארכה המבוקשת של מעצר המשיב זו הפעם השניה, כדי לאפשר את סיומו של המשפט תוך שהמשיב, הנאשם בעבירת רצח, שוהה במעצר עד תום ההליכים. מסוכנותו של המשיב נלמדת מעצם הודאתו בהמתת המנוח גם אם נותרה מחלוקת לגבי היסוד הנפשי ואין מקום לשחררו.

עם זאת, ראוי להדגיש את הדברים הבאים: הן התביעה והן הסניגוריה הצביעו על התמשכות ההליכים בתיק זה, החורגת מן המסגרת ומן הסדר המקובל. גם אם יש לכך הסבר הנעוץ בעומס עבודה כולל הרובץ על בית המשפט הדן בענין - ויש להניח כי כך הדבר - הדעת מחייבת כי בנסיבות מקרה זה לאחר שחלפה כבר תקופת 9 החודשים וניתנה בעקבותיה הארכת מעצר ראשונה, ייעשה כל מאמץ על מנת לתת לניהול תיק זה את העדיפות הראויה לו, על מנת לסיימו בקרוב בקצב מזורז, לבל ייגרם עיוות דין לנאשם. משך הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום עד כה מצדיקים העמדת ענין זה בראש העניינים החייבים השלמה ומתן הכרעת דין.

יש לחזור ולהזכיר כי ההארכה המבוקשת הינה בבחינת חריג לכלל כי על המשפט להסתיים בתוך 9 חודשים. על אחת כמה וכמה כך הדבר כאשר מדובר בהארכה שניה ומשהוברר כי הקושי נעוץ בניהול יומן בית המשפט להבדיל מעיכובים הקשורים בתיפקוד הצדדים למשפט.

לאור הדברים האמורים, אני נעתרת לבקשה ומורה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום נוספים מיום 7.5.00 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.