בש"פ 3189/04 אסעד אמארה נ. מדינת ישראל

העורר מואשם לפני בית-משפט השלום בעשרות עבירות שעניינן במעשי הונאה ומרמה, זיוף, שימוש במסמכים מזויפים, גניבה על-ידי מורשה, איומים, שיבוש הליכי משפט, וכן עבירות לפי פקודת מס הכנסה ולפי חוק מס ערך מוסף. עם הגשת כתב האישום נגדו ביקשה המאשימה מבית-משפט השלום להורות על מעצרו של העורר עד לתום בירור משפטו. בית-משפט השלום קבע, כי להאשמת העורר יש ראיות לכאורה. כן קבע כי אופי המעשים המיוחסים לו, ולנוכח הרשעותיו הקודמות המרובות בעבירות מרמה, קמה עילה לעוצרו בשל הסכנה שאם ישוחרר עלול הוא לחזור ולבצע עברות נוספות מאותו הסוג וכן לשבש את מהלכי משפטו. עם זאת מצא בית-המשפט, כי את מטרת מעצרו של העורר ניתן להשיג בדרך חלופית. לפיכך הורה לשחרר את העורר בהפקדת ערבויות בסכומים גבוהים, בכללן עירבון במזומנים או ערבות בנקאית בסך 300,000 ₪, וכן בתנאים מגבילים, ובהם מעצר בית מלא בפיקוח בני משפחתו הבוגרים. ואולם בית-המשפט המחוזי, שלפניו עררה המדינה על ההחלטה לשחרר את העורר בתנאי חלופה, פסק לקבל את הערר והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים במשפטו, כעתירת המאשימה. מכאן הערר שלפניי.

בהחלטת בית-המשפט המחוזי נקבע, כי "הערכאה הראשונה לא הסיקה את המסקנה המחוייבת מתוך החומר שעמד בפניה"; וכי "לאחר שקבעה כי יש עילת מעצר וכי יש מסוכנות רבה בעורר לציבור ולרכושו, מחוייבת הייתה היא להסיק כי יש לעוצרו עד תום ההליכים שכן אין בחלופה אחרת כלשהי כדי להגן על שלום הציבור מפניו". לעמדה זו אני מתקשה להסכים. אף משנוכחה הערכאה הראשונה כי העבירות המיוחסות לעורר, והיותו בעל הרשעות קודמות בעבירות מאותם סוגים, מעידים עליו שאם ישוחרר עלול הוא לסכן את רכוש הציבור, חלה עליה חובה שבדין לבחון את האפשרות לשחרר את העורר בתנאי חלופה שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה ממעצר. משבדקה ומצאה, כי על הסיכון הכרוך בשחרורו של העורר ניתן לכאורה להתגבר בהשתת ערובות ממשיות ותנאים מגבילים, רשאית הייתה להורות על השחרור. חזרתי ושקלתי את התנאים שקבעה הערכאה הראשונה לשחרורו של העורר. ככלל, אינני סבור כי יש להכביד עמו יותר בגובה העירבון הכספי והערבויות האחרות. עם זאת נראה לי כי בגדר תנאי הפיקוח על קיום תנאי מעצר הבית על-ידיו מן הראוי להטיל את האחריות על מפקחים ספציפיים, שיקבלו על עצמם אחריות זו וגם יחוייבו במתן ערבויות אישיות לקיומה. אם יהיה בידי העורר לספק תנאים אלה ניתן, לדעתי, לשחררו ממעצר.

הערר מתקבל וההליך מוחזר לבית-משפט השלום למתן החלטה משלימה לעניין תנאי הפיקוח על העורר כמבואר לעיל. עד לקיום התנאים שייקבעו על-ידי בית-משפט השלום בהחלטתו המשלימה יישאר העורר במעצר מכוח הצו הקיים.